לפנינו כתבה של איזה פסיכופט שמתחנף לשדולת הנשים, יאיר אבידן, שמיילל שהמשטרה לא אוכפת מספיק את הפללת הגברים שמשלמים לנשים עבור מין…. כאילו שזה הדבר הכי חשוב שהמשטרה צריכה להתעסק איתו, צריכת מין בתשלום. כמה פעמים נשאל את אותה השאלה, למי זה מפריע שבצנעת הפרט גבר משלם לאישה על מין, ובמה זה שונה מתשלום כתובה לאישה נשואה עבור שירותי מין?
האישה יאיר אבידן הוא כלכלן, ופרש מתפקיד המפקח על הבנקים ביוני 2023. ככלכלן בנשמתו מה זה אכפת לו מה קורה בחדרי המיטות? למה זה מעניין אותו ולמה זה מסקרן אותו? מה המשיכה הבלתי מוסברת למנוע מזונות למקסם את יכולותיהן הכלכליות????
לאחר סיום תפקידו כמפקח על הבנקים, החל יאיר אבידן למתג עצמו כפעיל חברתי בתשלום. במסגרת זו התמנה כחבר בוועד המנהל של כפר הנוער ״הדסה נעורים״, ״מכללת ספיר״, ״ניצוצות-שיעור אחר״, ״פינהוק סנטינל״, אגודת הידידים של בית חולים לניאדו, הקרן לשמירת הטבע והמורשת ועוד. הוא מכהן אבידן כיו״ר הוועדה המייעצת של מרכז אריסון ל-ESG באוניברסיטת רייכמן. בדצמבר 2024 החל בכהונה כדירקטור חיצוני בבנק הפועלים.
לדבריו נתונים סטטיסטיים מראה שחלוקת דו"חות קנס לצרכי זנות היא במגמת ירידה, ולטענתו זה מעיד על חוסר משילות….. המשילות מבחינתו נמדדת בכמה שוטרים יוצאים לחפש בתי זונות ולחלק דו"חות על צריכת מין. וזה בא על חשבון הפניית שוטרים למיגור הפרוטקשן והפשיעה הערבית.
כמובן שהאיש חוזר על השטויות שהמציאו בשדולת הנשים ש"הזנות אינה רק בעיית אכיפה. במקרים רבים היא תוצאה של פגיעה מינית שלא טופלה, של התמכרויות, של מצוקה נפשית, של נשירה ממערכת החינוך, של עוני ושל היעדר אופק. משום כך, המאבק בה אינו יכול להתחיל בקנס ולהסתיים בבית המשפט". באמת? הרי זונה מרוויחה פי 10 ממה שהיא יכולה להרוויח כמשפריצת בשמים בסופר פארם. בלילה אחד טוב היא יכולה להרוויח משכורת חודשית של דיילת יופי ובישום בסופר פארם. זה מה שקורץ לנשים בזנות, כסף קל בלי תלושים, בלי מס הכנסה, ובלי כאבי ראש.
זונות הן לא קורבנות תעשיית הזנות… הן מרוויחות כסף טוב ועושות זאת מבחירה. אין שום קשר בין "פגיעה מינית שלא טופלה" לבין שירותי זנות, ורוב הזונות הן לא מכורות לסמים, אלא להיפך, נשים ממוקדות מטרה, לממן לימודים באקדמיה, למצוא חתן, לסוך לדירה, או סתם לחיות את חיי העושר והזוהר.
מענין אן אבידן בדק מה נשים מרוויחות ב ONLYFANS, כמה מהן סובלות מעוני או העדר אופק?
במקום להפליל גברים אפשר לשבור את הכלכליות של העיסוק בזנות לאישה
ככלכלן, הוא היה צריך להסביר איך אפשר למנוע מנשים לעבוד בזנות, ולשכנע אותן לעבוד כדיילות יופי בעשירית משכורת בסופר פארם. אבל את זה הוא לא יכול לעשות, כי הכסף הגדול קורץ לנשים האלה. שכר מינימום עומד על 35 ש"ח לשעה.
אם היו מעבירים חוק שאסור לאישה לגבות יותר מפי 2 שכר מינימום שעתי למשגל ווגינלי כלומר 70 ש"ח לשעה, ולא יותר מפי 3 % למשגל אנאלי וכל הפוזיציות קומפלט, מהר מאוד הכלכלון הדגול היה רואה ירידה בסטטיסטיקת פעילות הזנות בישראל, כי זה לא יהיה משתלם להן.
יאיר אבידן אכיפת שירותי זנות מעידה על משילות
ובכלל כמפקח על הבנקים, מה הוא הועיל? איזה פיקוח על החזירות הבנקאית שהוא הפעיל, הועילה במאומה לאזרחי ישראל? האם הוא ריסן את החזירות הבנקאית? לא. האם הוא עשה משהו שאפשר לתת לו קרדיט? לא. אבל זמן לכתוב כתבות על זונות ומשילות יש לו…..
להלן כתבה של יאיר אבידן ב ICE פורסם 13/8/2026
בין חקיקה ליישום: המאבק בזנות כמבחן למשילות הישראלית
האם מדינת ישראל נסוגה מהמדיניות שהיא עצמה קבעה למאבק בזנות? חמש שנים לאחר כניסתו לתוקף של חוק איסור צריכת זנות, דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מעלה שאלות מטרידות
החוק לאיסור צריכת זנות שנכנס לתוקפו בשנת 2020 אימץ את המודל הנורדי, המטיל את האחריות הפלילית על צרכן הזנות ולא על האדם המצוי במעגל הזנות. הייתה זו הכרעה ערכית חשובה. המדינה אף לא הסתפקה בקביעת איסור פלילי. בהחלטת הממשלה שאישרה את המהלך הוקצו עשרות מיליוני שקלים להקמת מערך לאומי של טיפול, שיקום, חינוך והסברה כביטוי למחויבות ממשלתית רחבה שנועדה ללוות את האכיפה.
אלא שדו"ח עדכני של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שפורסם בחודש מאי האחרון מצביע על פער מדאיג בין קביעת המדיניות לבין יישומה בפועל. על פי נתוני המשטרה, בין ינואר 2021 לדצמבר 2025 הוטלו כ-6,400 קנסות בגין צריכת זנות. הנתון המצטבר מסתיר מגמה מטרידה שלפיה לאחר תהליכי אכיפה בשנת האכיפה הראשונה לכניסתו של החוק לתוקף, החל מהרבעון הראשון לשנת 2022, ניכרת ככלל ירידה במספר הקנסות (למעט עלייה מסויימת ברבעון הראשון לשנת 2025).
גם פריסת האכיפה מלמדת עד כמה היא אינה ארצית: מרבית הקנסות ניתנו במחוזות תל אביב והמרכז, ורק חלק קטן מחוץ לאזורי האכיפה המרכזיים. למעשה, צוין כי מחוץ לאזור המרכז ניתנו רק עשרות בודדות של דו"חות. קשה לראות בכך אכיפה ארצית ושיטתית של מדיניות שהמדינה עצמה קבעה.
אפשר היה לראות בירידה זו סיפור הצלחה, אם היו בידינו נתונים המלמדים שגם היקף הזנות וצריכת הזנות בישראל נמצאים בירידה. אלא שאין שום עדות פומבית לכך. הסקר הלאומי שעליו הסתמכה המדינה העריך בעבר כי מדובר בעשרות אלפי צרכני זנות מדי שבוע, והדו"חות הגלויים לציבור אינם מלמדים שהתופעה הצטמצמה. קשה שלא להסיק כי הירידה במספר הקנסות משקפת היחלשות של האכיפה ושחיקה של ההרתעה. בנוסף לכך, כעדות נוספת להעדר אפקטיביות אכיפה, נדגיש כי גם המסלול החלופי לקנס כמעט שאינו מנוצל ולפיו במהלך חמש השנים פנו רק 177 אנשים בבקשה להשתתף בסדנה החלופית לקנס.
האם מדובר בשינוי סדרי העדיפויות של המשטרה? במחסור בכוח אדם? בהסטת הקשב והמשאבים לאתגרים אחרים? או שמא בהזנחה מתמשכת של תוכנית ממשלתית, לאחר שהזרקור הציבורי כבה? הדו"ח אינו מספק תשובה מלאה, בין היתר משום שחסר דיווח לשנת 2024, והדיווח לשנת 2025 התייחס ל-11 חודשים בלבד, דהיינו, גם מנגנון הדיווח השנתי שנקבע בחוק כחלק ממערך הבקרה והפיקוח אינו מספק תמונה מלאה.
זהו סיפור על משילות או על היעדרה. במדינת ישראל נחקקים חוקים רבים ומתקבלות החלטות ממשלה רבות, אך לעיתים קרובות מדי המבחן האמיתי – מבחן הביצוע – נדחק לשוליים. חקיקה היא נקודת ההתחלה בלבד. מדיניות ציבורית נמדדת ביכולתה להתמיד לאורך זמן, לאסוף ולהפיק נתונים, ללמוד מכישלונות ולבצע התאמות.
בתמונה: סיגלית אופק כיום שופטת משפחה, גדלה בשכונת מצוקה בחולון, עבדה בזנות כדי לממן את לימודי המשפטים, נכנסה לעבודה בהנהלת בתי המשפט, שם מצצה לבכירים תמורת קידום, וגם כאשר התקבלת לשמש רשמת משפחה ברמת גן, שימשה המוצצת הראשית של השופט נפתלי שילה… לקידום כמובן….
סיגלית אופק משקמת זונות על חשבון גברים
הזנות אינה רק בעיית אכיפה. במקרים רבים היא תוצאה של פגיעה מינית שלא טופלה, של התמכרויות, של מצוקה נפשית, של נשירה ממערכת החינוך, של עוני ושל היעדר אופק. משום כך, המאבק בה אינו יכול להתחיל בקנס ולהסתיים בבית המשפט.
לכן, לצד הדרישה המתבקשת להגברת האכיפה, על הממשלה לשוב וליישם במלואה את התוכנית שאישרה. עליה להבטיח דיווח מלא ושוטף לכנסת ולציבור, למדוד את היקף התופעה ואת הצלחת מאמצי השיקום, ולבסס מערכת מידע משותפת למשרדי הממשלה השונים. במקביל, עליה להעמיק את ההשקעה בבריאות הנפש, בטיפול בטראומה ובהתמכרויות, במניעת נשירה ובהרחבת אפשרויות התעסוקה והשיקום.
איננו יכולים להשלים עם ניצול ופגיעה בבני אדם, אך גם איננו יכולים להשלים עם מצב שבו המדינה עצמה נסוגה ממדיניות שקבעה. המאבק בזנות יוכרע לא רק במספר החוקים שנחקקו, אלא בעיקר בשאלה אם נדע להתמיד ביישומם לאורך זמן, בשקיפות ותוך נטילת אחריות ציבורית אמיתית. על ממשלת ישראל לחזור וליישם את חוק איסור צריכת זנות ואת התוכניות השיקומיות שנועדו לתמוך בו. קורבנות תעשיית הזנות אינן יכולות להמשיך ולחכות.
