חנינה 4: הש' דפנה ברק ארז המליצה על חנינה לרוצחת אחלם אבו רכבה בגלל שלא זומנה לראיון והמוהר בסך 22,000 ש"ח מהווה סחר במין. בגץ 1591/18

לפנינו בג"ץ שהגישה רוצחת בדואית שלא רצתה לשכב עם בעלה בליל הכלולות.  לטענתה היא קורבן סחר בבני אדם כי הוריה קיבלו מהבעל 5,000 דינר (22,000 ש"ח מוהר).  היא הורשעה וחטפה 11 שנים בכלא, למרות שגבר היה מקבל מאסר עולם.  בתיק הפלילי ייצג אותה מי שהיה שופט והתפטר תומר אורינוב.  אחלם פנתה באמצעות באת כוחה לדינה דומיניץ, הפרקליטה הממונה של סחר בבני אדם, וזו הפעילה פרוטקציות כדי לקדם הליכי חנינה לרוצחת.  הפרקליט מומי למברגר אמר שהמקרה של אחלם אבו רכבה נגע לליבו ושזו "טרגדיה ממש".

 

בערעור בעליון דפנה ברק ארז אפילו העמיקה לרוצחת הוצאות בסך 15,000 ש"ח כי היא לא זומנה לראיון.  לדברי דפנה "השקעת מאמץ נוסף באיתור דרכים לסייע לעותרת מתחייבת לא רק על-פי מצוות הדין, אלא גם על-פי שורת הצדק"…. כי היא רוצחת מתועבת….

שימו לב שהשוטרת שרית פרץ שתפקידה לבדוק ראשית ראיה לקורבנות סחר בבני אדם אמרה לדפנה ברק ארז:  "לא נמצאו אינדיקציות – אף לא ברמה של ראשית ראיה – לביצוע עבירות סחר בעותרת".  ובכל זאת דפנה ברק ארז קבעה שהיא כן קורבן סחר וראויה לרחמים ולחנינה.

גם ביבי רוצה חנינה….  אבל לא ידוע לנו שזימנו אותו לראיון……  ההורים של אחלם קיבלו מוהר של 22,000 ש"ח, ואילו ביבי נתן כתובה לשירותי מין מרעייתו….

 

ומה הטענה למה מגיע לה חנינה?  לא בגלל שהיא מתחרטת, ולא בגלל שמגיע לה רחמים, אלא רק בגלל שהוריה קיבלו 5,000 דינר, שזה 22,000 ש"ח.  מוהר.

הערעור על הסירוב לחנינה התקבל בעליון ע"י דפנה ברק ארז, שקבעה כי "עניינה של העותרת יחזור וייבחן על בסיס תשתית עובדתית מלאה, שתכלול, בין השאר, ראיון עמה. בנסיבות העניין, המשיבים יישאו בהוצאות העותרת בסך 15,000 שקל".

הבנתם את זה?  העותרת הרוצחת קיבלה 15,000 ש"ח כי לא מחלקת החנינה לא ראיינה אותה.  רוצחת מקבלת 15,000 ש"ח.  בסופו של דבר הנשיא ריבלין נכנע ללחץ וחנן אותה.

 

לפי רויטל חובל בהארץ פורסם ב 14/8/2018 "הנשיא הקל בעונשה של צעירה בדואית שרצחה גבר שאנס אותה לאחר שנישאה לו בכפייה. ריבלין קצב את עונשה של הצעירה, שרצחה את בעלה השני כשהיתה בת 17, כך שתוכל להשתחרר בחודש הבא ממאסר בתום חמש שנים וחצי. בגזר הדין נכתב כי היא "נוצלה כשפחה" והוריה מכרו אותה לגברים תמורת תשלום.  נשיא המדינה ראובן ריבלין החליט היום (שלישי) לקצר את עונשה של צעירה בדואית שהורשעה ברצח בעלה, המבוגר ממנה ב-21 שנים ונשוי לאחרת. הצעירה, שיושבת במאסר מזה חמש שנים וחצי, נישאה לאיש בכפייה בהוראת הוריה והוא אנס אותה בליל חתונתם. ריבלין קיבל את בקשתה של הצעירה באופן חלקי וקיצר את עונשה מ-11 שנים לתשע שנים וחודש, כך שבחודש הבא היא תוכל להשתחרר מהכלא ככל שוועדת השחרורים תאשר את בקשתה לנכות שליש ממאסרה".

 

https://www.haaretz.co.il/news/law/2018-08-14/ty-article/0000017f-f7a8-d47e-a37f-ffbc00ab0000

הנשיא הקל בעונשה של צעירה בדואית שרצחה גבר שאנס אותה לאחר שנישאה לו בכפייה – משפט ופלילים

הבנתם מה קורה פה?  אצל הערבים משלמים מוהר.  מוֹהַר הוא תשלום כספי או רכוש שמעביר החתן (או משפחתו) למשפחת הכלה בעת הנישואין, המהווה חלק מהסכם הנישואין במסורות שונות, כולל הדרוזית והמוסלמית, ולעיתים קרובות נדחה למועד הגירושין או הפטירה. המושג מוזכר גם במקרא (למשל: "וְיִתֶּן לָהּ מֹהַר") ובתלמוד ככינוי למתנות סבלונות או לתשלום הבתולים".  אצל היהודים משלמים אחרי ביתוק הבתולים באמצעות הכתובה, אבל זה אותו קונצפט…  פיצויי ביתוק בתולין….

ככה לוקחים את המנהג המסורתי של המוהר, מעבירים אותו תרגום לשפה פמיניסטית של ניצול, אונס, מכירת קטינה (ב 17) בעל כורחה, ומצדיקים רצח בדם קר, וללא הבעת חרטה.

הנה הפניה לדינה דומיניץ שתיתן המלצה לחנינה

 

והנה התשובה הראשונית של דינה דומיניץץץץץץץץ

 

שנבין, במה זה שונה מאישה ישראלית שמקבלת כתובה עבור פתיחת כוס?  הכתובה זה לא סחר בנשים?  הכתובה זה לא שירותי מין של זונה שמוכרת את גופה?  והרי הכתובות הישראליות הן פי 10 או פי 20 מה 5,000 דנר העלובים שהוריה של אחלם אבו רכבה קיבלו.

ושנבין?  למה שהיא לא תפתח כוס לבעלה בליל הכלולות?  הרי היא בדואית…  מה איכפת לה איזה זין נכנס בה?  אם מביאים לה וילה, חצר ומרצדס, מה אכפת לה מי תוקע אותה?  זין זה זין.

 

בתמונה הפרקליטה סיגל דהן הירש שחיבבה מאוד את הרוצחת אחלם אבו רכבה, וסידרה לה רק 11 שנים בכלא

 

והנה הסנגור של אחלם

גם ביבי יכול לטעון שהוא קורבן סחר בבני אדם בגלל שהוא עבד מיני של גחמותיה של שרה

 

הנה דינה דומיניץ שיכולה לסדר לביבי מעמד של קורבן סחר בבני אדם….. לצורך המלצה לחנינה…..

 

 

 

ואנו שואלים…  למה שביבי לא יפנה לדינה דומיניץ ויבקש ממנה המלצה לחנינה בהיותו קורבן לסחר בבני אדם?  כל מה שביבי צריך לטעון זה ששרה נתניהו רודה בו, משתמשת בו מינית לסיפוק צרכיה המיניים, ושהוא מחוייב לפצות אותה בכתובה, מה שהופך אותו עבד לאישה ששולטת בו.  זה לו "וימשול בה", אלא "ותמשול בו".

 

ראו מייל של הפרקליטה רחלי זוארץ לוי

 

From: Rachel Levy
Sent: Thursday, January 18, 2018 4:37 PM
To: Shlomo Lemberger
Cc: לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים); Batami Brot
Subject: בקשת חנינה – אחלם אבו רכבה

מומי שלום,

נבקש הנחיותיך בסוגיה הבאה.

ביום 3.1.18, התקיימה ישיבה במחלקת חנינות בעקבות בקשה לחנינה שהוגשה על ידי אחלם אבו רכבה (המיוצגת על ידי עו"ד רוני אלוני סדובניק).

בישיבה השתתפו נוחי פוליטיס, סתיו שפירא (עו"ד במח' חנינות), בת עמי ברוט, דינה דומיניץ, איילת דהן (היחידה לתיאום המאבק בסחר) ואני.

נדמה לי שהתיק מוכר לך ממחוז דרום (התיק נוהל וטופל על ידי סיגל דהן):

אחלם אבו רכבה, נערה כבת 17.5, הודתה במסגרת הסדר טיעון ברצח בעלה, המבוגר ממנה ב-21 שנים, לו הושאה על ידי הוריה.

כתב האישום המתוקן, מתאר את השתלשלות העובדתית הבאה: הוריה השיאו אותה למנוח, שהיה מבוגר ממנה בשנים רבות ונשוי כבר לאחרת. לאחר מסיבת הנישואין, נסעו הנאשמת והמנוח יחד למלון באשקלון, שם  "משך המנוח את הנאשמת ודחף אותה לעבר המיטה, הפשיט אותה מבגדיה, החזיק את ידיה מאחורי ראשה, נישק אותה וקיים עמה בכוח יחסי מין, תוך שהנאשמת מנסה לדחוף אותו. הנאשמת נבהלה מהתנהגותו של המנוח, החלה לבכות וסירבה לישון, היא קמה להתקלח וביקשה מהמנוח שיחזיר אותה לבית אביה". לאחר הדברים, הסיעה המנוח את הנאשמת לבית דודתה. שם, סיפרה הנאשמת לדודתה ולגיסתה (אחות אחיה) על מעשיו של המנוח כלפיה, אך הן אמרו לה בתגובה כי עליה להישאר עמו.

הנאשמת החליטה לגרום למותו של המנוח והצטיידה בסכין (בעלת להב באורך כ-20 ס"מ). לאחר שיחה, השלימה הנאשמת עם המנוח והם נסעו יחד לטייל. לאחר יום בילוי משותף, התקבלה שיחת טלפון מחברו של המנוח שעדכן כי הבית שבנו עבורם מוכן. הנאשמת ביקשה מהמנוח שיסעו לעומר, ישוב הסמוך לישוב שבו הוקם ביתם. הנאשמת ביקשה מהנוח להוריד את מעילו בטענה כי קר לה, ביקשה ממנו לשכב על גבו כשידיו מאחורי ראשו ולעצום את עיניו, כך שתוכל לנשקו – ולאחר שנשקה לו דקרה הנאשמת את המנוח בבית החזה מימין, ולאחר שקם – דקרה אותו דקירה נוספת בגוו השמאלי. לאחר שהתמוטט על הבטן – דקרה אותו שתי דקירות נוספות בגבו. הנאשמת בעטה במנוח ואמרה "לא רוצה אותך, אתה לא מבין, תמות". ובסמוך התקשרה למשטרה והודיעה כי רצחה את המנוח.

מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינה, עולה תמונת ילדות מאוד קשה. הנאשמת היתה קורבן לאלימות פיזית מצד אביה ואחריה הגדולים וכן אלימות מילולית מצד אמה. לעיתים נפגעה עד זוב דם, אך לא הרשו לה לקבל טיפול רפואי. הורי הנאשמת השיאו אותה לראשונה בניגוד לרצונה בהיותה בת 16 לגבר כבד ראייה, בעל אינטליגנציה גבולית. במהלך הנישואין, הפגין בעלה כלפיה אלימות פיזית ומינית, כאשר לאחר אחת מהתעללויותיו אף ניסתה להתאבד ונטלה כדורים. כשהשתחררה מבית חולים, הוריה אסרו עליה לצאת מהבית ומנעו ממנה קשר עם גורמי טיפול. היות שחששה שבעלה לא יסכים להתגרש ממנה, ברחה מביתה יחד עם אחותה הצעירה, אולם הן אותרו על ידי המשפחה, הוכתה קשות ואז שוב ניסתה להתאבד. בעקבות ניסיון ההתאבדות השני, פנה האב ושילם לבעל 2,500 דינר עבור הגירושין.

בפעם השנייה, הוריה השיאו אותה בניגוד לרצונה למנוח. גם הפעם ניתנה למשפחה נדוניה בגובה של 5,000 דינר. כאשר המנוח כאמור היה מבוגר ממנה בשנים רבות (21 שנים), נשוי לאישה אחרת ואב לילדים.

גזר הדין: בשל הנסיבות המתוארות, הגבילה עצמה התביעה לעונש של 15 שנות מאסר. בית המשפט המחוזי גזר על הנאשמת 11 שנות מאסר.

בקשת החנינה הראשונה שהוגשה על ידי הנאשמת נדחתה.

הבקשה השנייה שהוגשה לאחרונה מבקשת להכיר בנאשמת כקורבן סחר בבני אדם.

מצ"ב הנספחים שצורפו לבקשת החנינה וכן הנחיית פרקליט המדינה 2.32 העוסקת במדיניות העמדה לדין של נפגעי סחר בבני אדם, החזקה בתנאי עבדות ועבודות כפייה.

במסגרת הישיבה שהתקיימה במחלקת חנינות, נבחנו מספר שאלות. ביניהן, בין היתר, האם המדובר בתופעה רחבה, האם עשויות להיות להחלטה במקרה דנן השלכות רוחב והאם נכון לבחון את עניינה של הנאשמת ב"משקפיים" מעט שונות.

מחד גיסא, ברור כי העונש שהוטל על הנאשמת בגין עבירת הרצח הוא מקל ביותר (11 שנות מאסר) ולכן לכאורה משקף את כל השיקולים הרלוונטיים במקרה זה.

מאידך גיסא, עלתה השאלה האם אולי מדובר במקרה ש"התפספס" במסגרת ההליך הפלילי, שכן קיימים בענייננו אלמנטים המתאימים להכיר בה כקורבן סחר (קיימת שליטה מלאה בקורבן, בוצעו עסקאות שבוצעו בין הוריה לבין בעליה, לצורך ניצול מיני וכו').

כמובן שיש לקחת בחשבון את המאפיינים הייחודיים של המקרה הספציפי – המדובר בקטינה, שנישאה בניגוד לרצונה פעמיים לגברים המבוגרים ממנה באופן משמעותי, הקטינה חוותה אלימות פיזית והשפלות עוד בבית הוריה, הקטינה סבלה מאלימות פיזית ומינית מצד בעלה הראשון, רק לאחר שני ניסיונות התאבדות "הסכימו" הוריה לגירושין אך לא עבר זמן רב והשיאו אותה בשנית, מיד לאחר נישואיה השניים חוותה הקטינה אירוע מיני הדומה מאוד לאונס, הובהר לקטינה על ידי קרובות משפחתה שהיא צריכה להישאר עם הבעל השני/המנוח.

(אציין כי במקביל הועלה הצורך לשקול את המקרה בראיה חברתית רחבה יותר, במובן זה שכל שנה שעוברת שבמהלכה הנאשמת נמצאת בכלא מרחיקה אותה מהשתלבות נורמטיבית בחברה).

חשבתי שנכון שנכנס ישיבה (בשיתוף כמובן נציגים ממחוז דרום) על מנת לבחון את המקרה דנן, וכן על מנת לבחון את טיפולנו בתיקים בעלי מאפיינים זהים.

יצוין, כי יחידת התיאום המאבק בסחר בבני אדם עומלת בימים אלה על הכנת חוות דעת  בעניינה לרובי קיים (הגורם המוסמך מטעם המדינה להכיר בקורבנות כקורבנות סחר. יצוין שמדובר בהכרה ברמה המנהלית).

רחלי

רחלי זוארץ-לוי, עו"ד |המחלקה פלילית, פרקליטות המדינה

טלפון: 02-6466760   פקס: 02-6467007

דוא"ל: [email protected]

 

להלן מייל של שלמה למברגר

 

From: Shlomo Lemberger
Sent: Thursday, January 18, 2018 7:16 PM
To: Rachel Levy
Cc: לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים); Batami Brot
Subject: RE: בקשת חנינה – אחלם אבו רכבה

הי רחלי,

המקרה זכור לי היטב. טרגדיה של ממש.  אכן המקרה מעורר התלבטות.  בהתאם לעצתך – אנא דאגי לכינוס הישיבה.

מומי

***  זה הקוקסינל מומי למברגר שחשב שהמקרה של הרוצחת הוא טרגדיה ממש.

וזו הפרקליטה הכלבה רחלי זוארץ שביקשה ממומי למברגר שיכנס ישיבה כי הרוצחת היא "קורבן סחר"…..  חיתנו אותה בגיל צעיר (1) וקיבלו עליה מוהר של 22,000 ש"ח……ממש סחר….

 

 

 

להלן העתירה לחנינה של אחלם אבו רכבה בגץ 1591/18

 

PDF

בקשת החנינה של הרוצחת אחלם אבו רכבה שרצחה את בעלה כנקמה בגץ 1591-18

 

להלן תשובת המדינה לפי נוסח של דינה דומיניץ ועילית מידן

 

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק	בג"ץ 1591/18
אלחם אבו רכבה על ידי ב"כ עוה"ד רוני אלוני סדובניק ואח' רחוב עין חרוד 3, תל-אביב
טל': 03-5280926; פקס': 077-2342701	ה ע ו ת ר ת
נ   ג   ד
1.       שרת המשפטים 2.       מפכ"ל המשטרה על ידי פרקליטות המדינה, משרד המשפטים, ירושלים טלפון: 073-3925194; פקס': 02-6467011	ה מ ש י ב י ם

 

תצהיר תשובה מטעם המשיבים

 

1. אני הח"מ רפ"ק שרית פרץ, נושאת ת"ז שמספרה _032418170__

 

2. אני משמשת בתפקיד ראש חוליית סחר בבני אדם וקצינת חוקרים ארצית, הגורם לו הוקנתה על פי הדין הישראלי (להלן: "הגורם המוסמך"), הסמכות לבחון קיומה של ראשית ראיה, המצדיקה הכרה באדם כקורבן סחר או עבדות.

 

3. אני עושה תצהירי זה מטעמם של המשיבים בתשובה לצו על תנאי שניתן ביום 2.7.19, וכך לשון החלטת בית המשפט הנכבד (מפי כב' השופטים ברק-ארז, ברון וגרוסקופף) בהחלטתו:

 

"ניתן בזאת צו על-תנאי המורה למשיבים להתייצב וליתן טעם מדוע לא יכירו בעותרת כקורבן סחר בבני אדם לפי הוראות חוק איסור סחר בבני אדם (תיקוני חקיקה), התשס"ז-2006 וההוראות הרלוונטיות בחוק העונשין, התשל"ז-1977."

 

4. עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרת, אשר ריצתה החל מיום 3.1.13 ועד ליום ??? (עת שוחררה שחרור מוקדם על תנאי ממאסרה, לאחר קבלת חנינה על דרך של קיצור העונש מנשיאה המדינה) עונש מאסר שנגזר עליה בעקבות הרשעתה, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) ובעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), כי תוכר "כקורבן סחר בבני אדם בהתאם להוראות חוק איסור סחר בבני אדם (תיקוני חקיקה), התשס"ז – 2006 (להלן: חוק איסור סחר), הוראות חוק העונשין לעניין החזקה בתנאי עבדות (סעיף 375א לחוק העונשין) וסחר בבני אדם למטרות נוספות מעבר לעיסוק בזנות (סעיף 377א(א) לחוק העונשין") (להלן גם: קורבן סחר).

 

5. כפי שיפורט להלן, בקשתה של העותרת הוגשה בשנת 2017, מספר שנים לאחר שהסתיים ההליך הפלילי בעניינה, במהלכו נאספו הודעות של העותרת, בני משפחתה וגורמים נוספים, וכן התקבלו תסקירים בעניינה מטעם גורמי הרווחה, במהלך תקופת מעצרה, בשלבים נוספים של ההליך הפלילי, וכן בעת שהוגשה בקשתה של העותרת לשחרור על תנאי ממאסרה. אליהם הצטרפו בקשתה של העותרת כי תוכר כקורבן סחר בבני אדם ובקשותיה לקבלת חנינה מנשיא המדינה. מכלל המסמכים האמורים, השתקפו נסיבות חייה הקשות של העותרת וסיפור חייה המורכב, אשר עמד גם בבסיס עונש המאסר המופחת עליו הוסכם במסגרת הסדר הטיעון שנחתם עם העותרת, וכן עמד לנגד עיניו של נשיא המדינה עת שנבחנה בקשתה של העותרת לקבלת חנינה, אשר ניתנה לה – על דרך של קיצור העונש.

 

לאחר בחינת מכלול החומר המצוי בידי הגורם המוסמך, על שלל האינדיקציות – הן התומכות והן הסותרות – הקיימות בו, ואף שמן המסמכים שנבחנו, עולה כפי שיפורט להלן, כי מסכת חייה של העותרת הייתה קשה ביותר, וכעולה מהדברים יתכן שהעותרת נפלה קורבן לעבירות אלימות ומין בכל השנים עד למאסרה, וכן תוך היוועצות בפרקליטות המדינה ובמתאמת המאבק לסחר בבני אדם במהלכה נשמעו עמדות הצדדים השונות הגיעה הגורם המוסמך למסקנה, כי במקרה שלפנינו, לא נמצאו אינדקציות – אף לא ברמה של ראשית ראיה – לביצוע עבירות סחר בעותרת. יודגש כי לאורך השנים, ובכלל זה גם בסמוך לזמן אמת, נערכו חוות דעת פסיכולוגיות מקיפות בעניינה של העותרת, אשר התייחסו למכלול היבטי חייה, כדי לעמוד על הרקע לביצוע המעשים שבגינם הורשעה.

 

המשיבים יבקשו להדגיש, כי עמדתם זו גובשה תוך תשומת לב לנסיבות חייה הקשות של העותרת, כפי שאלו עולות ממכלול הראיות, ובכלל זה הודעותיה שנמסרו במסגרת ההליך הפלילי, ומסיפור חייה כפי שהוא משתקף מן העתירה, וכי אין בקביעה כי לא נמצאה ראשית ראיה לביצוע עבירות סחר בעותרת כדי לשלול כי במהלך חייה, הן בשנות ילדותה והן במהלך נישואיה בוצעו עבירות שונות כלפיה, ובכלל זה עבירות אלימות ומין, בידי אחרים.

 

עיקרי העובדות והשתלשלות האירועים הצריכים לעניין

 

6. ביום 14.7.14 הורשעה העותרת (בהחלטת בית המשפט לנוער היושב בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, תפ"ח 42893-01-13) במסגרת הסדר טיעון בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ובעבירת רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, ונדונה למאסר בפועל למשך 11 שנה החל מיום מעצרה – ה-3.1.13, ולמאסר על תנאי למשך 12 חודשים, בתנאי שלא תעבור כל עבירה מסוג פשע בתוך שלוש שנים מיום שחרורה. בכתב האישום כמו גם בגזר הדין בעניינה של העותרת מפורטות העובדות הנוגעות לביצוע העבירות בהן העותרת הורשעה, כמו גם נסיבות חייה הקשות של העותרת, ובכלל זאת נישואיה לשני גברים שונים בהיותה קטינה.

 

כתב האישום צורף כנספח ח' לעתירה.

גזר הדין מיום 14.7.14 צורף כנספח ט' לעתירה.

 

7. כעולה מן העתירה, מאז הורשעה העותרת פנתה באת-כוחה בבקשת חנינה לנשיא המדינה, אשר סורבה ביום 15.2.17; בעקבות הסירוב, ביום 15.10.17 פנתה באת-כוח העותרת לנשיא המדינה פעם נוספת בנושא, ואשר כמצוין לעיל, נענתה בחיוב ביום 31.8.18.

 

מכתב הסירוב מיום 15.2.17 צורף כנספח ג' לעתירה.

העתק הבקשה מיום 15.10.17 צורף כנספח ד' לעתירה.

8. ביום 26.9.17 פנתה באת-כוח העותרת אל ראש הממשלה, שרת המשפטים וסגנית שר החוץ בבקשה להכיר בעותרת כ"קורבן סחר בבני אדם". ביום 22.10.17 נשלח אל העותרת מענה ראשוני מלשכת שרת המשפטים, המאשר את קבלת המכתב ומעדכן כי הוא הועבר לטיפול הגורמים המקצועיים במשרד.

 

העתק המכתב מיום 26.9.17 צורף כנספח א' לעתירה.

העתק המענה מיום 22.10.17 צורף כנספח ב' לעתירה.

 

9. ביום 4.10.17 פנתה באת-כוח העותרת אל מתאמת המאבק בסחר בבני אדם במשרד המשפטים בבקשה להכיר בעותרת כקורבן סחר בבני אדם וכן להמליץ למחלקת חנינות ולשרת המשפטים שיזרזו את הטיפול בעניינה של העותרת. ביום 15.10.18 נשלח אל באת-כוח העותרת מענה ראשוני. לאחר בירור שנערך ביחידה למאבק בסחר בבני אדם, ביום 25.10.17 נשלחה אל באת-כוח העותרת תשובה כדלקמן:

 

"אבקש להבהיר שבעלת הסמכות לקבוע שיש ראשית ראייה שנעברה כנגד אדם אחת העבירות בפרק הסחר בבני אדם שבחוק העונשין, היא המשטרה באמצעות הממונה המשטרתי שמונה לשם כך, ולא אני, אף שניתן להתייעץ איתי. כך נקבע בהחלטת הממשלה. על כן אינני מוסמכת להנפיק אישורים בדבר היותו של אדם קרבן סחר. במקרה הזה התקיים הליך פלילי ממושך בו מרשתך הייתה מיוצגת בייצוג משפטי ולא נבחנה או הועלתה טענה לפיה היא קרבן סחר או עבדות.

 

בשים לב לכלל הנסיבות, ובמסגרת תפקידי כמתאמת, העברתי את פנייתך לגורמים הרלוונטיים השונים, בין היתר גם למחלקת חנינות, והנושא בבדיקה. אני כמובן מלווה הבדיקה ואחווה דעתי המקצועית ככל שידרש". (ההדגשות כאן ובכל מקום בו לא צוין אחרת הוספו על-ידי הח"מ).

 

בעקבות הודעה נוספת ששלחה באת-כוח העותרת אל המתאמת, ביום 26.10.17 שלחה המתאמת מענה נוסף, במסגרתו יידעה את באת-כוח העותרת מיהו הממונה המשטרתי בנושא, וציינה כי תעביר אליו את הדברים. בנוסף, ציינה המתאמת כדלקמן:

 

"אבקש רק להבהיר כי אף אם תוכר כקרבן סחר או עבדות, וכאמור טרם הוחלט כך וטרם ידוע אם יש סיכוי כזה, זה לא יכול להתגבר על ההרשעה בפלילים או על עונש המאסר ולכן זה לא אומר שתשוחרר למקלט לקרבנות סחר באופן מידי או בכלל. אחד הדברים שצריך לשקול, בין היתר, הוא ברמה הפרקטית כיצד תסייע לה הכרה, ככל שתוכר, בין אם במסלול החנינה ובין במסלולים אחרים. אכן במקרים "רגילים" ההכרה פותחת את שערי המקלט ויתר הזכויות הניתנות לקרבנות סחר, אך כאן מדובר במקרה חריג מאד בו מרשתך נשפטה למאסר בשל רצח בעלה, לאחר הליכים ממושכים בהם היתה מיוצגת בייצוג משפטי ולא נטענה טענה בדבר היותה קרבן סחר.

 

על אף התסכול והרצון לפתרון מהיר, מדובר במקרה מורכב ואבקש שהות להתייעצות ובחינת ההיבטים על ידי הגורמים הרלוונטיים".

 

העתק התכתובת בין באת-כוח העותרת למתאמת צורף כנספח ו' לעתירה.

 

10. ביום 22.2.18 הוגשה העתירה שלפנינו.

 

11. כאמור בהודעות העדכון מטעם המשיבים, לשם בחינת עניינה של העותרת, התקיימו מספר ישיבות במשרד המשפטים בראשות המשנה לפרקליט המדינה (פלילי). כן יוזכר, כי ביום 25.4.18 הוגשה תגובה מקדמית חלקית מטעם המשיבים, באשר לסעד השני שהתבקש בעתירה, ושעניינו כאמור, בבקשתה כי המשיבים "יעניקו מקלט לעותרת במסגרת היותה קורבן סחר בבני אדם, בעת יציאתה לחופשות מהכלא ב-"מעגן" המקלט לשיקום נשים קורבנות סחר באדם…". ואולם, מובן לאור שחרורה של העותרת ממאסרה התייתר הצורך בהכרעת בית המשפט הנכבד בסעד זה.

 

12. ביום 5.7.18, לאחר קיום היוועצות עם כלל הגורמים הרלוונטיים, מצאה הגורם המוסמך המכריע בבקשות מסוג זה בהתאם להחלטת הממשלה מספר 2670 מיום 2.12.07 כי לא מתקיימים בעניינה של העותרת התנאים הנדרשים לשם הכרה בה כקורבן סחר בבני אדם, כדלקמן:

 

"לאחר עיון בכלל החומרים אשר הוגשו בפני לרבות חוות דעת של היחידה למאבק בסחר בבני אדם במשרד המשפטים ושל פרקליטות מחוז דרום אשר בחנו את התיק הפלילי בעניינה של העותרת, הגעתי לכלל מסקנה כי העובדות כפי שתוארו אינן מביאות את הגב' אחלם אבו רכבה לכדי קורבן סחר בבני אדם.

נימוקים העומדים בבסיס ההחלטה שלעיל יוגשו לבית המשפט בהקדם, על פי מועד שיקבע בית המשפט.

אין ספק, כי נסיבות חייה של הגב' אבו רכבה הובילו אותה למצב של פגיעות נפשית ופיזית, ומסכת חייה קשה ביותר. ייתכן שיש בכך גם עבירות פליליות שבוצעו נגדה, אולם אין הן עונות להגדרה של עבירות סחר בבני אדם".

 

העתק ההחלטה מיום 5.7.18 מצורף ומסומן מש/1.

העתק החלטת ממשלה 2670 בדבר תכניות לאומיות בסחר בבני אדם וקביעת פתרונות שיקום לקורבנות סחר מצורף ומסומן מש/2.

 

הודעה על החלטתה של הממונה נמסרה לבית המשפט הנכבד במסגרת הודעת עדכון שהוגשה מטעם המשיבים ביום 9.7.18. כמו כן, במסגרת הודעת עדכון זו, עדכנו המשיבים כי בקשתה החוזרת של העותרת למתן חנינה מצויה בבחינה.

 

13. ביום 23.7.18 ניתנו נימוקי החלטתה של הממונה המשטרתית, כדלקמן:

 

"4. עבירת הסחר קובעת כך: "הסוחר באדם לשם אחד מאלה או הסוחר באדם ומעמידו בכך בסכנה לאחד מאלה…."

 

על פי סעיף 377א(ד) לחוק העונשין, סחר בבני אדם מוגדר כמכירה, קניה או עשיית עסקה באדם בין בתמורה ובין שלא בתמורה. כל זאת, לשם אחת המטרות המפורטות בסעיף 377א לחוק. בענייננו, מעשה הסחר הנטען הוא העברת הגב' אבו רכבה על ידי הוריה בנישואין לאחר.

 

סעיף 377א(א) מפרט מספר מטרות כאשר לשם הוכחת יסודות העבירה, יש להראות כי הסחר נעשה לשם או תוך העמדה בסכנה לאחת ממטרות אלה, והן: נטילת איבר מאיברי הגוף; הולדת ילד ונטילתו; הבאתו לתנאי עבדות; הבאתו לידי עבודת כפיה; הבאתו לידי מעשה זנות; הבאתו לידי השתתפות בפרסום תועבה או בהצגת תועבה; או ביצוע עבירת מין בו.

 

לעמדתי, לאחר בחינת נסיבות העניין, הנישואין אינם מגבשים את יסודות המעשה הנדרשים לכדי עבירה של סחר שבוצעה על-ידי הוריה של העותרת. זאת, כיוון שקשה לטעון כי הוריה של גב' אבו רכבה צפו בעת ההחלטה להשיאה כי היא תובא לתנאי עבדות או עבודת כפיה או תנוצל לצורך ביצוע עבירת מין בה, לא כל שכן לעניין החלופות האחרות שאינן מתאימות לענייננו. כלומר, לא מצאנו ראיות לכך שהעברת גב' אבו רכבה לנישואין נעשתה במודע לאפשרות של העמדתה בסכנה לאחת החלופות לפי הוראות החוק. בהקשר זה, יוער, כי השאת בני זוג בניגוד לרצון מי מהם אינה חלופה הכלולה בין סעיפי החוק.

 

5. באשר לעבירה של החזקה בתנאי עבדות, כאמור, סעיף 375א לחוק העונשין מגדיר את העבירה כהחזקה בתנאי עבדות "לצורכי עבודה או שירותים לרבות שירותי מין". בענייננו, עמדתי היא, כי חומר הראיות כפי שנבחן על-ידי אינו מצביע על החזקתה של העותרת בתנאי עבדות, ובכלל זאת, לא ניתן להסיק מחומר הראיות כי העותרת הוחזקה לצורכי עבודה או שירותים לרבות שירותי מין.

 

6. כפי שציינו במסמך ההחלטה מיום 5.7.18, אין כל ספק כי נסיבות חייה של העותרת הן קשות ביותר והובילו אותה למצב של פגיעות נפשית ופיזית, ועל כן בחינת עניינה היא משימה מורכבת. יצוין עוד שייתכן שנעברו כלפי העותרת עבירות פליליות, ואולם כעולה מן האמור לעיל – אין הן עונות להגדרה של עבירות סחר בבני אדם, ועל כן נמצא כי לא ניתן להיענות לבקשתה." (ההדגשות במקור)

 

העתק ההחלטה המנומקת מיום 23.7.18 מצורף ומסומן מש/3.

 

14. עדכון על החלטה זו נמסר לבית המשפט הנכבד במסגרת הודעת עדכון מטעם המשיבים בדבר נימוקי ההחלטה בעניינה של העותרת מיום 23.7.18. במסגרת הודעה זו ציינו המשיבים גם כי לעמדתם, משניתן מענה לפניותיה של העותרת והתקבלה החלטה בבקשתה, ונימוקי ההחלטה הועברו לידיה, דומה כי התשתית העובדתית עליה נשענת העתירה אינה עדכנית עוד, ועל-כן, הוצע כי יתאפשר לעותרת להגיש עתירה מתוקנת מטעמה, ככל שתחפוץ בכך. כמו-כן, במסגרת הודעת עדכון זו עדכנו, כי בקשת החנינה החוזרת שהגישה העותרת עודה מצויה בבחינה.

 

15. כפי שפורט בהודעות העדכון מטעם המשיבים, ביום 31.8.18 החליט נשיא המדינה, לאור פניית באת-כוח העותרת, ומכוח סעיף 11(ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה, להקל את עונש המאסר בפועל, של 11 שנים, אשר הוטל על העותרת במסגרת גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (במסגרת תפ"ח 42893-01-13) על ידי העמדתו על תקופת מאסר של תשע שנים וחודש, תוך הותרת יתר רכיבי העונש על כנם.

 

העתק מהחלטת נשיא המדינה מיום 13.8.18 מצורף ומסומן מש/4.

 

16. בעקבות קיצור עונש מאסרה של העותרת, ביום 18.12.18 עלה עניינה לדיון בוועדת השחרורים לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 בבית הסוהר מעשיהו (וש"ר 38017-08-18). בתום הדיון ניתנה החלטת הוועדה המורה על שחרורה המוקדם של העותרת ממאסר בתנאים. בין התנאים, נקבע כי על העותרת למלא את תנאי תכנית השיקום בתכנית שיקום שהוכנה עבורה על-ידי הרשות לשיקום האסיר (להלן גם: רש"א), שמשכה המתוכנן בעת הזו הוא 3 שנים, ובמהלך השנה הראשונה לתכנית כוללת התכנית מגורים בהוסטל הנשים של רש"א (והערכת הצורך בהמשך המגורים בהוסטל בסיומה). נוסף על כן, במסגרת תכנית השיקום זכאית העותרת לקבלת מענה טיפולי לצרכיה ובכלל זה הקניית מיומנויות חיים, מסגרות טיפול קבוצתיות וטיפול פרטני, סיוע בשיקום הקשר עם המשפחה וכן שיקום תעסוקתי הכולל העסקתה של העותרת בפועל ותמיכה בתחום זה, כמפורט בתכנית כדלקמן:

 

"1. שנת שיקום ראשונה –

שהות במסגרת הוסטל נשים […] – ההוסטל הוא מסגרת שיקום כוללנית המשלבת בין חזרה לחיים בקהילה לבין שהות במסגרת אינטנסיבית שלה כללים וחוקים ברורים. תכנית השיקום בנויה משלבים שבאים לידי ביטוי במידת האחריות הניתנת לאישה. השלבים הראשונים מאופיינים באינטנסיביות ובדרגות חופש מצומצמות יותר. ככל שאישה מתקדמת בתהליך השיקום, כך מתרחבת מידת האחריות שלה ובמקביל דרגות החופש מתעצמות.

 

בשל תקופת המאסר הארוכה, מאפייניה של אחלאם והמעבר הדרמטי מחיי כלא לחיים בקהילה בשלושת החודשים הראשונים לשחרורה, אחלאם תשתתף בתכנית מרכז היום ולא תצא לתעסוקה עצמאית. בתקופה זו יתבצע אבחון תעסוקתי ע"י יועצת תעסוקת נשים ויוחלט על משך שהותה במרכז היום ומועד ליציאה לתעסוקה עצמאית.

 

כאמור מסגרת ההוסטל ומרכז היום מספקות מענים טיפוליים-שיקומיים מגוונים המותאמים לנשים שחוו טראומות מורכבות בחייהן והתדרדרו לכדי מעשי עבירה ומאסר בכלא. בין המענים – רכישת מיומנויות חיים, טיפול קבוצתי ופרטני, סיוע בשיקום הקשר עם המשפחה, הדרכה הורית (במידת הצורך), שיקום תעסוקתי הכולל עבודה אצל מעסיק ידיד, פיקוח והשתתפות בקבוצת תעסוקה. נשים הסובלות מבעיית התמכרות מחויבות להשתתף בתכנית לעזרה עצמית (NA, OA, AA וכד'). בנוסף ישנן פעילויות העשרה ופנאי.

 

כאמור, בתום שנה משחרורה מהכלא, גורמי רש"א יקיימו הערכה ובמקרה הצורך, תישקל הארכה תקופת השהות בהוסטל.

 

2. שנת שיקום שניה –

מגורים בקהילה והמשך טיפול ע"י גורמי תחום שיקום אסירות ברש"א. התכנית תכלול טיפול פרטני, קבוצתי [ו]לווי ופיקוח תעסוקתי.

 

3. שנת שיקום שלישית –

המשך טיפול פרטני וקבוצתי ע"י גורמי רש"א.

 

בתום שלוש השנים, ניתן יהיה לשקול המשך טיפול פרטני וולונטרי, בהתאם למשאבים שיעמדו לרשות רש"א.

 

[…]"

 

צילום החלטת ועדת השחרורים מיום 18.12.18 צורף כמש/5 להודעת העדכון מטעם המשיבים מיום 21.3.19.

צילום תכנית הפיקוח שהוכנה עבור העותרת מטעם רש"א כפי שהובאה בפני ועדת השחרורים צורף כמש/6 להודעת העדכון מטעם המשיבים מיום 21.3.19.

 

17. על פי שנמסר מהרשות לשיקום האסיר,

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

22. בשים לב לאמור, יוער שדומה כי, בעת הזו, ההשלכה המעשית של אפשרות ההכרה בעותרת כקורבן סחר, תהיה מוגבלת, בנסיבות עניינה של העותרת. כעת, ובהתאם לאשר נקבע בצו על תנאי שהוצא על ידי בית המשפט הנכבד נבקש להתייחס לסקירת הנוגע להחלטה שהתקבלה בעניינה של העותרת, כי העובדות בעניינה אינן מקיימות את הנדרש לצורך הכרה כקרבן סחר. לאחר מכן, יבקשו המשיבים לעמוד על הפער האפשרי הקיים, אל מול מצב בו, נוסף על המעטפת הטיפולית והשיקומית המוענקת לעותרת במסגרת הוסטל הנשים של רש"א, תוכר העותרת כקורבן סחר.

 

 

התשתית הנורמטיבית הצריכה לעניין הדין החל לגבי קורבנות סחר בבני אדם- סקירה כללית

 

23. ביום 13.6.2000, בעקבות הצעה לסדר שהוגשה על-ידי חה"כ (דאז) זהבה גלאון, הוקמה ועדת החקירה הפרלמנטרית לעניין הסחר בנשים בראשותה של חה"כ גלאון.

 

24. בשנת 2001 חתמה ישראל על הפרוטוקול למניעה, לדיכוי ולהענשה על סחר בבני אדם, בעיקר נשים וילדים, המשלים את אמנת האומות המאוחדות נגד פשע מאורגן חוצה גבולות, ניו יורק, 15.11.2000 (להלן: פרוטוקול פלרמו). פרוטוקול זה אושרר בשנת 2008. הפרוטוקול מטיל מחויבות משפטית על המדינה לנקוט באמצעים מדינתיים וכן חוצי-גבולות במטרה למנוע סחר בבני אדם, וכן, לתת הגנה לקורבנות הסחר. כך, סעיף 9 לפרוטוקול פלרמו (בתרגומו כפי שפורסם ברשומות) מורה כדלהלן:

 

"1. מדינות שהן צדדים יקבעו קווי מדיניות מקיפים, תבניות מקיפות ואמצעים אחרים:

(א) למניעת הסחר ולמאבק בו; וכן

(ב) להגנה על קורבנות הסחר בבני אדם, בעיקר נשים וילדים, מפני הפיכה חוזרת לקורבנות".

 

פרוטוקול למניעה, לדיכוי ולהענשה על סחר בבני אדם, בעיקר נשים וילדים, המשלים את אמנת האומות המאוחדות נגד פשע מאורגן חוצה גבולות , ניו יורק, 15.11.2000 מצורף ומסומן מש/5.

 

25. כמו-כן, במהלך שנת 2001, נקבע לראשונה איסור פלילי על סחר בבני אדם, בשלב זה, למטרות זנות בלבד (ראו חוק העונשין (תיקון מס' 56), התש"ס-2000; ס"ח 1746, 21.7.20001), כדלקמן:

 

"203א. (א) המוכר או הקונה אדם להעסקתו בזנות או המתווך למכירה או לקניה כאמור, דינו – מאסר שש עשרה שנים; לענין זה, "מוכר או קונה" – תמורת כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת.

(ב) הגורם לאדם לעזוב את המדינה שבה הוא מתגורר כדי שיעסוק בזנות, דינו – מאסר עשר שנים".

 

כמו-כן, במסגרת אותו תיקון נקבעו עונשים מחמירים יותר בהתייחס לביצוע עבירה זו בקטינים (ראו סעיף 203ב לתיקון מס' 56).

 

26. ביום 1.12.2002 התקבלה החלטת ממשלה מספר 2806 של הממשלה ה-29, שכותרתה "הקמת מקלט לקרבנות סחר בבני-אדם לעיסוק בזנות" (להלן: החלטה לעניין הקמת מקלט). במסגרת החלטה זו, נקבע כדלהלן:

 

"[…] 1. להקים מקלט לכל קורבנות הסחר בבני-אדם שיש לגביהן ראשית ראיה כי נעברה בהן עבירה של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות או עבירות נלוות. הקביעה האם ישנה ראשית ראיה תהיה נתונה לממונה על החקירה.

[…]

3. קורבנות הסחר יועברו למקלט בסמוך לתפיסתן, ככל הניתן, תוך קבלת צו מתאים מהממונה על ביקורת הגבולות.

[..]

6. תפוסת המקלט, לפחות בשלב הראשון, צריכה להיות לחמישים נשים, ומומלץ למקמו באזור שבו מרוכזות מרבית הקורבנות. במקלט ישוכנו קורבנות סחר, בין אם הן בחרו להעיד ובין אם לא. עם זאת, אם תתעורר בעיה של מקום, תינתן עדיפות לקורבנות האמורות להעיד.

[…]

10. ככלל, קורבנות הסחר ישהו במקלט עד להוצאתן מן הארץ או עד לתום עדותן. במקרים מיוחדים ומסיבות הומניטריות, יעוגן הליך לפיו הנהלת המקלט תוכל להמליץ בפני שר הפנים להאריך את השהות במקלט לתקופה מוגבלת, לאחר שהתייעצה עם הגורמים הרלוונטים העשוים לכלול את המשטרה, הפרקליטות, שירותי הסיוע במקלט וגורמי משרד העבודה והרווחה [….]"

 

בכל אחד מהמקלטים יש כ-35 מיטות עבור הקרבנות.

ובנוסף יש 9 דירות מעבר- 6 משמשים דירות משפחה עבור קרבנו  סחר נשים וילדיהן הנלווים עימן, ו-3 מיועדים לקרבנות גברים אשר סיימו שהותם במקלט וזקוקים למסגרת מעבר בין המקלט לעצמאות מלאה. בנוסף, החל משנת 2013 פועל גם המרכז הארצי לטיפול בשורדי עבדות וסחר בבני אדם – שהוקם ביוזמת משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, ונותן ליווי במסגרת של מרכז יום לנפגעי סחר בבני אדם והחזקה בתנאי עבדות המתגוררים בקהילה, בעיקר בקרב מי שנפלו קרבן לעבירות אלה בסיני והם זרים שאינם בני הרחקה, כך שאינם יכולים לעזוב למדינותיהם בתום שנת השיקום.

כלל המסגרות המתוארות מממונות ומפוקחות על ידי משרד העודה והרווחה והשירותים החברתיים, ומשרד הבריאות, המשפטים ורשות האוכלוסין וההגירה מעניקות שירותים שונים בתחומי סמכויותיהם לדיירי המקלט.

 

יוער כבר עתה, כי מבחן "ראשית הראיה" כאמור בהחלטת הממשלה, נועד להיות אמצעי לרשות לזהות את קורבנות הסחר לצורך שיכונן במקלט, זאת בסמוך לאיתורן, לצורך מתן מענה מיידי לצרכים הגופניים, נפשיים ומשפטיים של קורבנות הסחר אשר נובעים מהיותן קורבנות עבירה זו.

 

החלטת הממשלה מספר 2806 של הממשלה ה-29, מיום 1.12.02 מצורפת ומסומנת מש/6.

 

27. יוער, כי בשנת 2004 סיימה ועדת החקירה הפרלמנטרית לעניין המאבק בסחר בנשים את תפקידה, והחלה לפעול כוועדת משנה קבועה בכנסת לוועדה לקידום מעמד האשה, "תת הועדה לסחר בנשים וזנות", שדנה בסוגיות שונות הנוגעות לסחר וזנות.

 

קישור לדו"ח ועדת החקירה הפרלמנטרית למאבק בסחר בנשים – דו"ח מסכם בראשות

חברת הכנסת זהבה גלאון 2000-2004, מרס 2005, העומד על 279 עמודים, ניתן למצוא ב: https://main.knesset.gov.il/Activity/committees/documents/sachar_final2005.pdf

 

28. ביום 21.5.2006 התקבלה החלטת ממשלה מספר 63 של הממשלה ה-31, שכותרתה "הקמת ועדת מנכ"לים קבועה ומינוי מתאם בתחום המאבק בסחר בבני-אדם". במסגרת החלטה זו, הוחלט על הקמת ועדת מנכ"לים קבועה שתהא אחראית על עיצוב מדיניות ופעילות ממשלתית בנושא המאבק בסחר בבני אדם במישורי האכיפה, ההגנה על נפגעי הסחר והכנת תכניות מניעה (להלן: "ועדת המנכ"לים"). עוד נקבע בהחלטה כי המלצות ועדת המנכ"לים כאמור יועברו לאישור הממשלה. בנוסף, הוחלט על מינוי עובד משרד המשפטים, שיכהן כממונה בין-משרדי ויופקד על תיאום הפעילות הבין-משרדית בתחום הסחר בבני אדם (להלן: "יחידת התיאום" או "מתאמת היחידה").

 

החלטת הממשלה מספר 63 של הממשלה ה-31 מיום 21.5.06 מצורפת ומסומנת מש/7.

 

29. במקביל להתפתחות המתוארת לעיל, תוקן החוק בשנת 2003. והעיקר לענייננו, ביום 18.10.2006 נחקק חוק איסור הסחר אשר כלל, בין היתר, את תיקון מספר 91 לחוק העונשין, שעודנו בתוקף היום.

 

במסגרת התיקון לחוק, נקבע בסעיף 377ה לחוק העונשין איסור פלילי על עבירות סחר בבני אדם למטרות נוספות מלבד זנות, ובכלל זאת: לשם נטילת איבר מגופו של אדם, לשם הולדת ילד ונטילתו, הבאתו לידי עבדות, הבאתו לידי עבודות כפייה, הבאתו לידי השתתפות בפרסום תועבה או לשם ביצוע עבירות מין בו.

 

כמו-כן, במסגרת תיקון זה לחוק נקבע בסעיף 375א לחוק העונשין, איסור פלילי על החזקתו של אדם בתנאי עבדות לצורכי עבודה או שירותים ובכלל זה – לרבות שירותי מין.

 

נוסף על כן, במסגרת תיקון נרחב לזה לחוק, נקבעו איסורים פליליים נוספים הנוגעים לסחר בבני אדם, ובכללן עבירות נגזרות לעבירות הסחר (כדוגמת חטיפה לשם מטרות סחר – איסור הקבוע בסעיף 374א לחוק ומפנה לסעיף 377א האמור), וכן עבירות נוספות – ובהן איסור על עבודות כפיה (בסעיף 376 לחוק). מרביתן של העבירות עוגנו בסימן ז' בפרק י' לחוק העונשין, שעניינו "פגיעה בחירות".

 

ואולם, כפי שיפורט להלן, עמדת המשיבים היא כי הסעיפים הרלוונטיים לענייננו, הם סעיפים 377א ו-375א בלבד, ועל כן, נתייחס אל האיסורים הקבועים בהם, ולתנאים הנדרשים לשם קביעת התקיימות יסודות העבירות המעוגנות במסגרתם, להלן.

 

30. בעקבות תיקוני חקיקה אלה, ביום 2.12.2007 התקבלה החלטת ממשלה מספר 2670 של הממשלה ה-31, שכותרתה "א. תכניות לאומיות למאבק בסחר בבני אדם ב. קביעת פתרונות שיכון לקורבנות עבדות, סחר לעבדות וסחר לעבודות כפייה" (להלן: החלטה לעניין פתרונות שיכון).

 

במסגרת החלטה זו, הוחלט על אימוץ המלצות ועדת המנכ"לים. בתוך כך, נקבע כי על שר הרווחה והשירותים החברתיים להקים מסגרות לשכן בהן קורבנות סחר ועבדות שהם גברים ונשים, ולא רק קרבנות סחר למטרות זנות אלא כל המטרת הנקובות בחוק. עוד נקבע, כי על תנאי לכך שאדם יוכר כקורבן סחר ויופנה למקלטים, הוא קביעת משטרת ישראל לקבוע כי מתקיימת "ראשית ראיה" לכך שנעברה בו עבירת סחר בבני אדם או החזקה בתנאי עבדות. זאת, בהתאם לרציונאל הנזכר לעיל, לפיו תכלית הקביעה כי מתקיימת ראשית הראיה, היא לאפשר, באופן מיידי ככל הניתן  כניסה למקלט המיועד לקורבנות סחר. על פי שנקבע בהחלטה," קביעה מקדמית של משטרת ישראל (בהתייעצות  עם  המתאמת  הבין  משרדית בנושא  המאבק  בסחר  בבני  אדם,  במקרה הצורך) [תעשה] על  סמך הראיות  שיוצגו  בפניה שמדובר  בקורבן  החזקה בתנאי עבדות או סחר בבני אדם למטרות עבדות או סחר בבני אדם למטרות עבודת כפייה."

 

עוד במסגרת החלטה זו, אישרה ממשלת ישראל שתי תכניות לאומיות למאבק בסחר בבני אדם, שהוכנו על ידי יחידת התיאום וצוות בין משרדי ואושרו על ידי ועדת המנכ"לים. התוכניות שאושרו בשנת 2007 עוסקות האחת במאבק בסחר למטרות זנות, והשנייה בעבדות ועבודת כפייה, וכוללות המלצות שיש לנקוט בהן כדי להגן על נפגעי העבירות, וכן כדי להגביר את אכיפת החוק ומניעת העברה.

 

החלטת ממשלה מספר 2670 של הממשלה ה-31 מיום 2.12.07 מצורפת ומסומנת מש/8.

 

31. להשלמת התמונה נציין כי ביום 13.1.2019 התקבלה החלטת ממשלה מספר 4463 של הממשלה ה-34, שכותרתה "תכנית לאומית למאבק בסחר בבני אדם 2019-2024 ותיקון החלטת ממשלה". במסגרת החלטה זו, אישרה הממשלה את הצעת מתאמת היחידהמאבק לסחר בבני אדם לתכנית חומש לאומית חדשה לכלל סוגי הסחר בבני אדם והעבדות המודרנית, המתאימה לדפוסי הסחר העדכניים ולאתגרים הקיימים כיום, והורתה לועדת המנכלים לגבש תכנית ליישום התכנית הלאומית החדשה אשר כבר הוחל ביישומה, לרבות במישור התקציבים והמשאבים הנדרשים לכך. עוד הורתה הממשלה כי תכנית יישום זו, אשר טרם גובשה במלואה, "תחולק לארבעה ראשים כמקובל בדין הבין-לאומי – מניעה, הגנה על קורבנות, אכיפה ושיתוף פעולה כאשר בכל אחד מהמישורים תהיה התמקדות בהגנה על קטינים ועל נפגעי העבירה כעקרון ראשון במעלה". בהחלטה, הונחו קווים מנחים לעיצוב תוכנית יישום זו של תכנית החומש, בארבעת התחומים דנן.

 

החלטת ממשלה מספר 4463 של הממשלה ה-34 מיום 13.1.19 מצורפת ומסומנת מש/9.

 

32. ניתן לחלק את הזכויות הנלוות להכרה באדם כקורבן סחר ל-7 קטגוריות מרכזיות: זכויות והקלות בהליכים משפטיים הנוגעים, ככלל, לעבירות הסחר; פיצויים; פיצויים ומענקים למטרות שיקום, טיפול והגנה; הסדרת מעמד זמני בישראל; מעמד בישראל; ושיקום וטיפול, אשר ככלל מותנה בשהיית האדם במקלטי ייעודי לקורבנות סחר.

 

כלל הזכויות המוקנות לקורבנות סחר, מכוח הקביעות בהחלטות הממשלה הנזכרות לעיל, ומכוח תיקוני החקיקה שנעשו לאורך השנים בתחום, תוך הפניה למקורות הנורמטיביים במסגרתם עוגנו הזכויות כאמור, רוכזו במסמך שהוכן על-ידי היחידה לתיאום המאבק בסחר בבני אדם במשרד המשפטים, המצורף להודעה זו.

 

העתק מסמך בדבר "זכויות קורבנות סחר בבני אדם בישראל" מצורף ומסומן מש/10.

 

33. כעת ולאור האמור, נבקש לפנות לתשתית הנורמטיבית העומדת בבסיס הבחינה אשר נערכה בעניין בקשתה של העותרת כי תוכר כקורבן סחר בבני אדם, ולאחר מכן, נפנה להתייחסות לעניינה הפרטני של העותרת, ובמסגרתה נעמוד על ההשלכה המעשית, המוגבלת, לעניין הזכויות אשר היו מוקנות לעותרת, לו הייתה מוכרת כקורבן סחר.

 

 

הכרה בעותרת כקרבן סחר- הרקע הנורמטיבי וחומר הראיות הצריכים לעניין

 

34. בפתח הדברים, יבקשו המשיבים להציג את הרקע לעובדות המקרה שבפנינו. חומר הראיות אשר היה המונח בפני המשיבים בבואם לבחון את בקשת העותרת לקבלת הכרה כקרבן סחר, הוא כלל חומרי החקירה וכן המסמכים הנוגעים להליך הפלילי בו נחקרה כחשודה, שבסופו הורשעה העותרת בביצוע עבירת רצח, על יסוד הודאתה במסגרת הסדר טיעון. מטבע הדברים, הן הליכי החקירה, והן ההליך המשפטי שהתקיים בעקבותיה, התמקדו בבחינת התקיימות יסודות עבירת הרצח שהעותרת נחשדה בו, ולא בביצוען של עבירות פליליות כלפי העותרת.

 

לצד האמור, וכפי שיפורט להלן, בקשתה של העותרת הוגשה בשנת 2017, מספר שנים לאחר שהסתיים ההליך הפלילי בעניינה, במהלכו נאספו הודעות של העותרת, בני משפחתה וגורמים נוספים, וכן התקבלו תסקירים בעניינה מטעם גורמי הרווחה, במהלך תקופת מעצרה (ובכלל זה חוות דעת פסיכולוגית מקיפה, שנערכה בשנת 2014 – והקיפה את כל היבטי חייה של העותרת, והתבססה הן על ראיונות שהתבצעו עימה, הן על חומרי החקירה ומסמכים מההליך הפלילי), וכן מחומרים בשלבים נוספים של ההליך הפלילי, ומהליך בקשתה של העותרת לשחרור על תנאי ממאסרה. אליהם הצטרפו בקשתה של העותרת כי תוכר כקורבן סחר בבני אדם ובקשותיה לקבלת חנינה מנשיא המדינה. מכלל המסמכים האמורים, השתקפו נסיבות חייה הקשות של העותרת וסיפור חייה המורכב, אשר עמד גם בבסיס עונש המאסר המופחת עליו הוסכם במסגרת הסדר הטיעון שנחתם עם העותרת, וכן עמד לנגד עיניו של נשיא המדינה עת שנבחנה בקשתה של העותרת לקבלת חנינה, אשר ניתנה לה, בסופו של יום, כאמור – על דרך של קיצור העונש.

 

בקשתה של העותרת נבחנה על רקע כלל המכלול האמור, וכן תוך היוועצות במתאמת המאבק לסחר בבני אדם, כפי שמורה החלטת הממשלה לעניין פתרונות שיכון; ובפרקליטות המדינה (המשנה לפרקליט המדינה (פלילי)). לאחר בחינת מכלול החומרים, ושמיעת עמדות הצדדים, עלה כי סיפור חייה הקשה של העותרת משקף עוולות רבות שנגרמו לאורך שנות ילדותה ונעוריה, וכן ייתכן כי נעברו כלפי העותרת עבירות אלימות ונוספות, ואולם – אין בו כדי ללמד כי נעברו כלפי העותרת עבירות סחר בבני אדם, וזאת – כאשר כפי שיפורט להלן, הליך הבחינה התמקד בשלוש התקופות הרלוונטיות מחייה של העותרת – שנות ילדותה עובר לנישואיה הראשונים; תקופת נישואיה הראשונים; נישואיה השניים.

 

35. במסגרת הבחינה הנערכת כאמור, נבחן האם במכלול חומר הראיות הקיים בעניינו של אדם מתקיימת "ראשית ראיה" לכך שנעברה באדם עבירת סחר בבני אדם או עבירת החזקה בתנאי עבדות. יוזכר כי כעולה מהחלטות הממשלה, הגיון מרכזי בעיצוב ההסדרים הנוגעים למתן מענה לקורבנות הסחר, ובמרכזן דרישת "ראשית הראיה", הוא מתן מענה מהיר שעיקרו שיכון הקורבנות במקלט פיזי אשר במסגרתו ניתן טיפול דרוש, וזאת לצד מתן מעמד זמני לאדם במדינה שבה נעברה כלפיו עבירת הסחר, על מנת שיתאפשר לקרבן לקחת חלק בהליך הפלילי, למסור הודעות במשטרה ואף לתת עדות בפני בית המשפט במידת הצורך.

 

על כן ברי כי, מבחן "ראשית ראיה" נועד, ככלל, למקרים בהם החקירה בראשיתה ומתבקש בה מתן סעד מיידי לקורבן עוד בטרם סיומה של החקירה. יחד עם זאת, אותו המבחן מיושם גם במקרים בהם חלף פרק זמן משמעותי מעת ביצוע העבירות הנטענות במבקש ההכרה, ואולם בשל חסמים שונים לא ניתן למצות את חקירת הטענות – כך נעשה למשל בהתייחס לקורבנות סחר אשר הגיעו לישראל מסודן ואריתריאה דרך סיני. באותם מקרים, מטבע הדברים, לא ניתן היה לקיים חקירה בהתייחס לאירועים הנטענים שאירעו מחוץ לישראל, ובמקרים רבים המבקשים נמנעו מפניה לרשויות בבקשות הכרה משך שנים ארוכות, מסיבות מובנות שונות, וההחלטה מתקבלת לאחר בחינת מכלול הראיות המנהליות הקיימות, ראיונות שעוברים המבקשים במעברי הגבול בעת הגעתם לישראל, עדויות שנמסרות ובחינת קיומן של סתירות בין הנאמר על-ידי מבקש המקלט למידע המצוי בידי הגורם המוסמך. יוער, כי אין בדין הבינ"ל וגם לא בדין המנהלי הפנימי בישראל מגבלה כזו או אחרת באשר לתקופה המקסימאלית מעת קרות האירועים לבין הבקשה, שעד אליה ניתן להכיר בקרבן, וכל מקרה נבחן כאמור לגופו, ועל פי נסיבותיו.

 

אולם, במקרה הפרטני הייחודי שלפנינו,  בהינתן שהתקיימה חקירה פלילית מקיפה אשר הסתיימה והראיות אף לובנו בהליך פלילי, וכאשר הבקשה להכרה בעותרת כקורבן סחר, לא הועלתה באף שלב בהליך אלא הוגשה שנים לאחר סיומו, וכאשר גם במהלך השנים בהן שהתה העותרת בבית הסוהר, התקבלו חוות דעת נוספות בעניינה, באשר לסיפור חייה – התקיימה הבחינה על יסוד מכלול רחב של מסמכים.

 

לאחר בחינת מכלול החומר המצוי בידי הגורם המוסמך, על שלל האינדיקציות – הן התומכות והן הסותרות – הקיימות בו, ואף שמן המסמכים שנבחנו, עולה כפי שיפורט להלן, כי מסכת חייה של העותרת הייתה קשה ביותר, וכעולה מהדברים יתכן שהעותרת נפלה קורבן לעבירות אלימות ומין בכל השנים עד למאסרה, הגיעה הגורם המוסמך למסקנה, כי במקרה שלפנינו, לא נמצאו אינדקציות מספקות – אף לא ברמה של ראשית ראיה – לביצוע עבירת סחר בעותרת. זאת, תוך שיודגש כי לאורך השנים, ובכלל זה גם בסמוך לזמן אמת, נערכו חוות דעת פסיכולוגיות מקיפות בעניינה של העותרת, אשר התייחסו למכלול היבטי חייה, כדי לעמוד על הרקע לביצועה המעשים שבגינם .

 

המשיבים יבקשו להדגיש, כי עמדתם זו גובשה תוך תשומת לב לנסיבות חייה הקשות של העותרת, כפי שאלו עולות ממכלול הראיות, ובכלל זה הודעותיה שנמסרו במסגרת ההליך הפלילי, ומסיפור חייה כפי שהוא משתקף מן העתירה, וכי אין בקביעה כי לא נמצאה ראשית ראיה לביצוע עבירות סחר בעותרת כדי לשלול כי במהלך חייה, הן בשנות ילדותה והן במהלך נישואיה בוצעו עבירות כלפיה, ובכלל זה עבירות אלימות ומין, בידי .

 

עניינה הפרטני של העותרת

 

36. בסעיף 3(ג) להחלטת ממשלה מספר 2670 של הממשלה ה-31, שכותרתה כאמור "א. תכניות לאומיות למאבק בסחר בבני אדם ב. קביעת פתרונות שיכון לקורבנות עבדות, סחר לעבדות וסחר לעבודות כפייה" נקבע כי הסמכות להכיר באדם כקורבן סחר נתונה למשטרת ישראל, אשר לה מסורה הסמכות לעסוק במניעת עבירות ובגילוין, מכוח סעיף 3 לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971.

 

37. מבחינת בקשתה של העותרת, עולה כי במרכזה טענת העותרת כי נמכרה על-ידי הוריה לנישואים (וראו התייחסות לנושא זה להלן), וכי נוסף על כן מכלול נסיבות חייה כפי מלמד כי נעברו בה עבירות סחר בבני אדם. כך, בפנייתה מיום 4.10.17 ציינה באת-כוח העותרת, בין היתר, כי הן המדינה והן גזר הדין חזרו בכתבי בית הדין "על כך שהיא "עבד"; "שפחה"; "הייתה נעולה"; "נאנסה" ויוצ"ב תיאורי קורבן סחר בבני אדם…", כן ראו פרק י' לעתירה. בהודעת עדכון שהוגשה מטעם העותרת, טענה העותרת על-ידי ב"כ ?העותרת כי בקשתה מבוססת על גזר הדין, והפנתה למראי מקום בגזר-הדין, כאשר דומה כי לשיטתה, האמירות בגזר הדין מבססות ביצוען של עבירות סחר בעותרת.

 

כמצוין לעיל, בעת בחינה בקשתה של העותרת, נוסף על גזר-הדין, התקיימה בחינה מקיפה ביותר של כלל הודעותיה של העותרת המצויות בתיק הפלילי, הודעותיהם של אחרים, חוות הדעת שניתנו בעניינה ועוד. כפי שיפורט להלן, במסגרת הבחינה הנערכת נבחן כאמור, האם במכלול חומר הראיות הקיים בעניינו של אדם, קיימת "ראשית ראיה" לכך שנעברה באדם עבירת סחר בבני אדם או עבירת החזקה בתנאי עבדות, אך זאת תוך שהבחינה נערכת בהתייחס לפרקי חייה של העותרת, כפי שיפורט להלן.

 

38. למען הנוחות, יבקשו המשיבים להזכיר בקצרה כי במסגרת תיקון 91 לחוק איסור סחר בבני אדם, נקבע בסעיף 377ה לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין) איסור פלילי על עבירות סחר בבני אדם למטרות נוספות מלבד זנות, ובכלל זאת: לשם נטילת איבר מגופו של אדם, לשם הולדת ילד ונטילתו, לשם הבאת אדם לידי עבדות, לשם הבאת אדם לידי עבודות כפייה, לשם הבאת אדם לידי השתתפות בפרסום תועבה או לשם ביצוע עבירות מין בו. נציין כי מדובר ברשימה סגורה, וכי מטרה של נישואי כפייה אינה נמנית בה.

 

כמו-כן, במסגרת תיקון זה לחוק נקבע בסעיף 375א לחוק העונשין, איסור פלילי על החזקתו של אדם בתנאי עבדות לצורכי עבודה או שירותים ובכלל זה – לרבות שירותי מין.

 

נוסף על כן, נקבעו איסורים פליליים נוספים הנוגעים לסחר בבני אדם, ובכללן עבירות נגזרות לעבירות הסחר. מרביתן של העבירות עוגנו בסימן ז' בפרק י' לחוק העונשין, שעניינו "פגיעה בחירות".

 

39. כעת, יבקשו המשיבים לפנות לבחינת האמור בחקיקה זו בהתייחס לעובדות עניינה של העותרת.

 

סעיף 375א לחוק העונשין – "החזקה בתנאי עבדות"

 

40. סעיף 375א לחוק העונשין שכותרתו "החזקה בתנאי עבדות", קובע כדלקמן:

 

"(א) המחזיק אדם בתנאי עבדות לצורכי עבודה או שירותים לרבות שירותי מין, דינו – מאסר שש עשרה שנים.

(ב) נעברה עבירה לפי סעיף קטן (א) בקטין, דינו של עובר העבירה – מאסר עשרים שנים.

(ג) בסימן זה, "עבדות" – מצב שבו מופעלות כלפי אדם סמכויות המופעלות ככלל כלפי קניינו של אדם; לעניין זה, יראו שליטה ממשית בחייו של אדם או שלילת חירותו כהפעלת סמכויות כאמור".

 

41. בעניין עבירה זו, ערך בית משפט נכבד זה דיון מקיף תוך שהתייחס לתכליתה של העבירה, להיסטוריה החקיקתית שלה, ולמשפט משווה (ר' ע"פ 8027/13 פלוני נ' מדינת ישראל (27.5.2018) (להלן: "עניין פלוני")). בין היתר, קבע בית המשפט הנכבד, בע"פ 6237/12 ג'ולאני נ' מדינת ישראל (09.06.2016) (להלן: "עניין ג'ולאני"), כי עבירת ההחזקה בתנאי עבדות חלה הן במצב שבו הופעלו כלפי הקורבן סמכויות המופעלות ככלל כלפי קניינו של אדם, והן במצב שבו הוכח כי המחזיק שלט שליטה ממשית בחיי קורבנו או שלל ממנו את חירותו.

 

42. בעניין ג'ולאני קבע בית המשפט הנכבד מאפיינים וסימנים שונים על מנת לנסות ולתחום את העבירה. פסק הדין מציג מספר רשימות של מאפייני העבירה – חלקם מאפיינים שבליבת העבירה ומהווים תנאי להתקיימותה וחלקם מהווים רק אינדיקציות המחזקות את הקביעה. יש להדגיש כי בעניין ג'ולאני, קבע בית המשפט הנכבד במפורש כי אין מדובר בסוף פסוק מבחינת פיתוח הפסיקה וכי מדובר ברשימות שאינן סגורות ושלא כל פריטיהן חייבים להתקיים בכדי לקבוע כי נעברה עבירת העבדות. בין יתר המאפיינים שנקבעו – מניעה פיזית לצאת ממקום המגורים; שימוש באיומים כדי למנוע עזיבה; בידוד; איסור על יצירת קשר עם קרובים ובני משפחה; העברה מיד ליד; תשלום תמורה עבור הקורבן; שימוש מתמשך באלימות; מניעת טיפול רפואי, ביגוד הולם ומזון סביר; העדר תנאים סוציאליים בסיסים, תנאי לינה ירודים ועוד.

 

43. שאלת החזקתה של העותרת בתנאי עבדות נבחנה במהלך שתי תקופות זמן: (1) תקופת ילדותה בבית הוריה (2) נישואיה הראשונים בלבד ועד לנישואיה השניים (זאת, מאחר שנישואיה השניים הסתיימו לאחר יום).

 

תקופת ילדותה בבית הוריה

 

44. בחקירת העותרת מיום 8.1.13, תיארה העותרת את תקופה ילדותה בציינה "הם היו מרביצים לי, אח שלי הגדול היה מרביץ לי הכי הרבה ו… לא יוצאת מהבית ולא הולכת לשום מקום, כל היום בבית"; בבחינת תסקיר מיום 6.2.13 מסרה העותרת כי לא הייתה יוצאת החוצה מהבית, אך מיאנה למסור פרטים נוספים בעניין זה; מדו"ח בדיקה של שב"ס מיום 6.1.13 מסרה העותרת כי חוותה אלימות מצד אחיה לאורך שנים במיוחד מצד אח אחד אשר נהג להכותה אותה באופן קבוע.

 

45. העותרת טענה כי בני משפחתה מנעו ממנה קבלת טיפול רפואי. לדבריה, לאחר ניסיון התאבדותה הראשון, מששוחררה מבית החולים, הוריה אסרו עליה לצאת מהבית ומנעו ממנה קשר עם גורמי טיפול. בתסקיר מיום 6.2.13 ציינה העותרת כי תנאי המעצר מזכירים לה את התנאים בבית הוריה שם גם נאסר עליה לצאת, וכן כי מעולם לא התלוננה על האלימות לגורמי הרווחה שכן "הוריה אסרו עליה לצאת מהבית". בתסקיר שירות סוציאלי של שירות המבחן לנוער מיום 17.2.13 (להלן: התסקיר מיום 17.2.13) שירות המבחן ציין בהקשר זה כי "ניסינו לברר עימה באם יצאה לבלות והכירה גברים מחוץ לביתה, אך היא הכחישה זאת".

 

46. באשר להפסקת לימודיה, תיארה העותרת כי הפסיקה את לימודיה לאחר 7 שנות לימוד משום שאביה דרש ממנה להישאר בבית ולעזור לאימה; בתסקיר מיום 17.2.13 מסרה העותרת שמאז שעזבה את בית הספר הייתה אחראית על פעולות האחזקה השונות בבית. לדבריה, הדבר גרם לה להרגיש חסרת כל ערך. כך, גם בפניית באת-כוח העותרת מיום 23.10.17 (ראו נספח ה' לעתירה), ציינה כי העותרת שימשה "שק אגרוף לכל מי שבא לו להוציא קצת עצבים" כי "מעולם לא יצאה מגבולות השבט", וכי לימודיה הופסקו לאחר 7 שנות לימוד.

 

47. באבחון פסיכודיאגנוסטי שעברה העותרת (אשר צוטט בגזר הדין בעניינה של העותרת), ציינו גורמי המקצוע את התרשמותם מהעותרת ומנסיבות חייה בציינם כי "מצטיירת תמונה של צעירה אשר נפלה קורבן לאלימות מתמשכת – מילולית, פיזית ומינית. צעירה שגדלה במשפחה שנהגה בה כ"עבד", יחס אשר התבטא באלימות על כל סוגיה, חוסר התייחסות לרצונותיה או רגשותיה וניצול יומיומי…התרשמנו כי היחס אל אחלם היה כאל חפץ" מאבחון זה עולה תמונה קשה של צעירה אשר נפלה קורבן לאלימות מתמשכת כנגדה, אשר חייה היו בתנאים קשים תוך חדירה מתמשכת למרחב האישי שלה והתעלמות מרצונותיה. הדברים עלו גם בחוות הדעת הפסיכולוגית שניתנה בעניינה של העותרת בשנת 2014, ובאו לידי ביטוי גם בגזר-הדין שניתן בעניינה, תוך שצוין כי "הוריה ואחריה של הנאשמת השליטו טרור בבית באמצעות אלימות פיזית ומילולית והנאשמת חשה, שקופה, מנוכרת ומנוצלת".

 

כך, גם בחוות דעת מתקופות מאוחרות יותר שניתנו בעניינה של העותרת, עלה כי חייה בשנות ילדותה היו רוויים באלימות, ובכלל זה – כי העותרת נפגעה מינית. בין היתר, בחוות דעת גורמי הטיפול בבית הסוהר, מיום 30.8.18 ומיום 7.10.18, שפורטו במסגרת טופס 903 שהוגש לוועדת השחרורים, לקראת הדיון בשחרורה על-תנאי של העותרת, לאחר קבלת החנינה צוין כי העותרת "גדלה בבית רווי אלימות ומדווחת על פגיעה מינית בילדותה אשר ניכר כי מהווה ציר מרכזי בהתפתחותה והתנהלותה בחייה הבוגרים". האמור בא גם לידי ביטוי בחוות דעת ועדת אלמ"ב מיום 17.9.18 שהוכנה לקראת הדיון בבקשתה של העותרת כי תשוחרר על-תנאי ממסרה, באבחון פסיכולוגי לקראת הדיון בוועדה מיום 3.12.18, ובהחלטת ועדת השחרורים בעניינה של העותרת מיום 18.12.18.

 

48. יצוין, כי בתסקיר מיום 17.2.13 צוין על ידי גורמי המקצוע כי יש רושם בדבר הסתרת מידע ואי אמירת אמת במשפחה. זאת נדון גם בתסקיר מיום 11.4.13 אשר ציין כי אמינותה של העותרת לקויה וכי לא ניתן להכריע בוודאות לגבי אמינות המידע שסיפקה לבודקים.

 

49. לעמדת המשיבים, התמונה שמצטיירת באשר לשנות ילדותה של העותרת היא תמונה קשה, ממנה נראה כי העותרת נפלה קורבן לעבירות אלימות ומין, ואולם, חרף זאת, לא ניתן לראות באמור כמקיים את דרישת החוק לעניין שליטה ממשית בחייה של העותרת לצרכי עבודה או מין. זאת, מאחר שאין באמירות המובאות לעיל כדי להצביע על ראיות באשר למהות, היקף ואופי המעשים המתוארים, מהם ניתן ללמוד כי בשנות ילדותה בבית הוריה נעברו כלפי עבירות של החזקה בתנאי עבדות, הדורשות כאמור שליטה ממשית לצרכי עבודה או מין, וזאת אף לא ברמה של ראשית ראיה.

 

תקופת נישואיה הראשונים לאבו טאהה

 

50. בחקירת העותרת מיום 8.1.13 תיארה העותרת את נישואיה הראשונים בציינה "הוא היה זורק את הדברים עליי, והיה מכה אותי, וכשהייתי רוצה ללכת למשפחתי לא נותן לי, ולפעמים היה כולא אותי בחדר, וכול הדברים היו לפי דברי אימו, ביקשתי שהוא יגרש אותי, סירב, ואז שתיתי כדורים של כאב גרון וכאבי ראש, ארבע שורות, רציתי להתאבד…"; כך גם בחקירה מיום 31.13 מסרה כי "היה מכה אותי והיה שומע מהאמא שלו". בתסקיר מיום 17.2.13 צוין כי לאחר תקופת הנישואין הראשונה "החל נוהג כלפיה באלימות פיזית ואלימות מינית". בחוות דעת פסיכולוגית משנת 2014, מתארת העותרת כי בעלה הראשון החל לנהוג כלפיה באלימות פרק זמן קצר לאחר שנישאו, וכי אמו ואחיותיו התעללו בה והכריחו אותה לנקות כל הזמן: "בשבועיים הראשונים זה היה נסבל אבל אח"כ הפך לאדם אחר והיה אלים. הכה אותה, התעלל בה. הוא נעל אותה בבית. כמו כן, אמו ואחיותיו ניצלו אותה בתחושתה שתהיה בניגוד לרצונה שפחה בבית". כן, ציינה כי בעלה לפעמים הרשה לה ללכת לבד להוריה, אך ברוב הזמן נהג לנעול אותה. לו הייתה בורחת, לדבריה אביה היה מחזירה לבית משפחת בעלה . האלימות שבה נהג בעלה הראשון של העותרת כלפיה, עלתה גם בחוות הדעת שניתנו בעניינה, וזאת כפי שצוין בגזר הדין, מחוות דעת פסיכולוגית שהוגשה מטעם ההגנה עלה כי בעלה הראשון "היה אלים כלפיה, התעלל בה ואף נעל אותה בביתה". כמו כן, בעת עדותו של אבי העותרת ביום 2.2.14, ציין כי "סיפרה לאחותה שסוגרים אותה בחדר ומענישים אותה אם היא לא תעשה את הצרכים של מה שמבקשת ממנה אמא של מוחמד אבו טהה, וכנראה הגיע אצלה סטופ. היא לא רוצה. החזרתי אותה בכל זאת […]". כך, בחוות דעת ועדת אלמ"ב מיום 17.9.18 צוין כי "זמן קצר לאחר שנישאו החל לנהוג כלפיה באלימות"; בחוות דעת פסיכולוגית מיום 3.12.18 צוין כי נישואיה לבעלה הראשון "נמשכו כחודשיים. לדבריה בתקופה זו נהג כלפיה באלימות וכפה עליה מגע מיני". כמו-כן, בפנייה מיום 23.10.19 ציינה באת-כוח העותרת כי בעלה הראשון של העותרת "כלא אותה במנעול כי רצתה לברוח. היכה אותה אנס אותה יומיום עד שניסתה פעמים להתאבד. החזירו אותה לאביה ודרשו את הכסף בחזרה […]".

 

בהודעה שמסר בעלה הראשון של העותרת במשטרה, בהתייחס לעבירת האיומים, ציין בעלה הראשון כי האיום היה "אמרתי לה אל תדברי בטלפון, וניסיתי לקחת ממנה את הטלפון והיא סירבה".

 

51. נוסף על האמור, כפי שעלה מהודעותיה של העותרת, ומכלל התסקירים וחוות הדעת שניתנו בעניינה, וכן מגזר הדין – בעת תקופת נישואיה הראשונה, ביצעה העותרת שני ניסיונות אובדניים, כאשר לאחר הניסיון הראשון שבה להתגורר בבית הוריה לפרק זמן בן כמה חודשים כאשר חוותה אלימות מצד בני משפחתה גם בתקופה זו, ולאחר שהוריה סירבו בתחילה לבקשתה כי תגורש מבעלה הראשון, ביצעה ניסיון התאבדות נוסף, שרק לאחריו ניתנה הסכמתה של הוריה לגירושין, תמורת החזר מחצית מהמוהר ששולם עבורה (ראו, חוות דעת פסיכולוגית משנת 2014, חוות דעת פסיכולוגית מיום 3.12.18).

 

52. לעמדת המשיבים, לא ניתן לראות באמור כמקיים את דרישת החוק לעניין שליטה ממשית בחייה של העותרת לצרכי עבודה או מין. ראשית, ישנו קושי בביסוס היקף השליטה על העותרת, לאור אינדיקציות סותרות העולות מחומר הראיות, המלמדות על כך שהעותרת עמדה בקשר עם משפחתה ואנשים נוספים במהלך נישואיה הראשונים, ועל כן לא הייתה מבודדת מן העולם החיצוני לבית הנישואין באופן רציף. אחותה של העותרת מסרה כי הייתה בקשר עימה; בחקירת אבו טאהה בבית המשפט ביום 16.2.14, נשאל מדוע התגרשו והשיב "מדברת עם אנשים אה, חוץ ממני, זה לא יתכן שהיא נשואה אלי ומדברת עם אנשים אחרים."; אבו טאהה דרש מהעותרת להפסיק לדבר בטלפון וניסה לקחת ממנה את . בתגובה, תקפת העותרת את אבו טאהה ואיימה שתדקור אותו בסכין. העותרת אישרה דברים אלו בהודעתה מיום 19.1.13 וציינה שהדבר היה כי "התעצבנתי עליו כי היה מרביץ לי". מן המקבץ, לא ניתן לאתר ראיות אובייקטיביות לכך שבעלה הראשון ומשפחתו שלטו שליטה ממשית בחייה של העותרת, או שללו את חירותה.

 

 

 

53. בסיכום בחינת תחולת סעיף 375א לחוק העונשין בעניינה של העותרת, ובכלל זה האינדיקציות הדלות והסותרות שפורטו לעיל, ולאור המבחנים שנקבעו בעניין ג'ולאני ופלוני – אין בדברים כדי לבסס החזקה בתנאי עבדות בעניינה של העותרת. בעוד שההתעללות הנפשית והפיזית שעברה על העותרת עולה מן הדברים מעלה, וייתכן כי יש בהם כדי להעיד על ביצוע עבירות אחרות כלפיה, הן אינן מבססות ראיות לקיום שליטה ממשית בעותרת לצורך ביצוע עבודות בית או לצורך מתן שירותי מין בתקופות הזמן הנבחנות.

 

סעיף 377א לחוק העונשין– "סחר בבני אדם"

 

54. סעיף 377א לחוק העונשין שכותרתו "סחר בבני אדם", קובע בסעיף קטן (א) כדלקמן:

 

"377א. (א) הסוחר באדם לשם אחד מאלה או הסוחר באדם ומעמידו בכך בסכנה לאחד מאלה, דינו – מאסר שש עשרה שנים:

(1)   נטילת איבר מאיברי גופו;

(2)   הולדת ילד ונטילתו;

(3)   הבאתו לידי עבדות;

(4)   הבאתו לידי עבודת כפיה;

(5)   הבאתו לידי מעשה זנות;

(6)   הבאתו לידי השתתפות בפרסום תועבה או בהצגת תועבה;

(7)   ביצוע עבירת מין בו.

[…]".

 

סעיף קטן (ב) קובע כי "נעברה עבירה לפי סעיף קטן (א) בקטין, דינו של עבור העבירה – מאסר עשרים שנים".

 

סעיף 377א האמור ממשיך וקובע בסעיף קטן (ד) שבו כי "סחר באדם" משמעותו "מכירה או קניה של אדם או עשיית עסקה אחרת באדם, בין בתמורה ובין שלא בתמורה". בהקשר זה, יובהר, כי לעמדת המשיבים, אין לראות בתשלום המוהר על-ידי משפחות החתן, בשני פרקי הנישואין של העותרת או בעובדה כי בעת גירושיה מבעלה הראשון הושבה למשפחתו מחצית הסכום, כמקימים את יסוד התמורה הנדרש, וזאת לנוכח העובדה כי כידוע תשלום מוהר בעת הנישואין, הוא דבר מקובל ונפוץ, ובא לידי ביטוי, באופנים שוניםבמגזרים שונים בחברה בישראלעוד נזכיר כי כאמור, ברשימה הסגורה מעלה של מטרות עבירת הסחר, לא נכללה, ולא בכדי, מטרה של נישואי כפיה, על אף שיש מדינות בעולם שכן כוללות בחקיקה שלהן סעיף כזה, ואכן במדינות אלה, די בכך שהנישואין היו בכפייה, וודאי עת  מדובר בקטינה, כדי להקים אוטומטית את עבירת הסחר. לא כך בחר המחוקק בישראל ועל כן כאשר יש חשד לנישואי כפיה, יש צורך לבדוק לגוף הנסיבות בכל מקרה, האם יש אינדיקציות למטרת סחר אחרת או להחזקה בתנאי עבדות, ולא די בעצם הנישואין בכפייה. וזאת, אף שקיימות אינדיקציות מסוימות לכך שהשיקול הכלכלי היה בין השיקולים ששקלו הוריה בעת השאתה. כך, בעדותו ביום 2.2.14 בבית המשפט, מסרה אביה, בהתייחס לשאלת הסכמתה של העותרת לנישואין השניים כי "אמרו בסדר, הוא קרוב לבית ויש לנו משפחה גדולה ואולי גם יעזור יוריד על המשקל שיש על המשפחה", ובהמשך – נשאל אם חלק מהמוהר עבר גם למשפחה ציין "לא הרבה, לא נשאר הרבה. תאמין לי". מכל מקום, כמצוין לעיל – תמורה איננה יסוד הכרחי בעבירת הסחר בבני אדם, ומנגד – כפי שיפורט להלן, עמדת המשיבים היא כי לא נמצאו בחומר הראיות אינדיקציות שיש בהן כדי לבסס ראשית ראיה, ליסודות העבירה הנדרשים הנוספים.

 

עבירת הסחר ויסוד ההסכמה

 

55. בעניינה של העותרת נטען, בין היתר, כי היא קורבן סחר מאחר שלטענתה, "נמכרה" על ידי הוריה בנישואין לאחרים, בשני המקרים – בהיותה קטינה. כך, בין היתר, בפניית באת-כוח העותרת מיום 23.10.17, ציינה באת-כוח העותרת כי "בגיל 16 נמכרה תמורת 5000 דינר ירדני לגבר שכלא אותה במנעול כי רצתה לברוח. היכה אותה אנס אותה יומיום […] היה משא ומתן כי הקונה כבר "השתמש" […]", ובהמשך "האב מכר שוב בסכום של 5000 דינר […] היא סרבה להימכר […]".

 

56. כעולה מלשון החוק כפי שהובאה לעיל, המחוקק הישראלי נמנע מקביעה כי השאת אדם בכפייה נכללת בין המטרות המשכללות ביצוע עסקה באדם כדי סחר בו. יצוין, כי ישנן מדינות אשר קבעו בחקיקתן הפנימית כי נישואי כפייה יהיו מנויים בין המטרות של עבירת הסחר בבני אדם, ובמדינות אלה, אכן עצם ההשאה בכפייה משכללת את עבירת הסחר, ללא צורך בהוכחת יסודות נוספים, ואולם כאמור אין זה מצב הדברים בישראל.

 

מכאן, שאין בעצם השאתה של העותרת לאחרים כשלעצמה, אף אם הנישואין נכפו עליה, כדי לשכלל את העבירה של סחר בבני אדם.

 

57. אף שהדבר אינו נדרש בענייננו שכן, כאמור, שאלת הסכמת העותרת איננה יסוד בעבירת הסחר, יציינו המשיבים כי קיימות אינדיקציות סותרות מחומר הראיות באשר לשאלה האם הסכימה העותרת לנישואיה הראשונים או השניים. לצד האמור, יצוין כי המשיבים נכונים לצאת מנקודת הנחה כי הסכמתה של העותרת לנישואיה, בשני המקרים, ככל שניתנה, ניתנה על רקע נסיבות חייה הקשות, ובתוך הקשר שבו האפשרויות שעמדו בפני העותרת היו מוגבלות ביותר, ויש לייחס משקל מתאים להסכמה זו, בנסיבות, ובכלל זה – בהיותה קטינה בשני המקרים בהם נערכו הנישואים.

 

שאלת ההסכמה בנישואים הראשונים:

 

58. מעדות אביה של העותרת מיום 2.2.14, נמסר כי נישואיה לבעלה הראשון היו על דעתה ובהסכמתה; בחקירתה מיום 8.1.13 מסרה העותרת כי לא התנגדה לנישואים שכן נאמר לה ש"הוא בחור טוב ואין לו שום דבר"; כמו-כן, בעת עדותו של אבי העותרת, ביום 2.2.14, מסר אביה ביחס לנישואיה הראשונים "היה נשים ששיכנעו אותה ודיברו איתה שכן, ונביא לך ונעשה לך ובסוף קיבלתי את ההסכמה שלה שהיא כן רוצה".

 

59. מאידך גיסא, קיימות במסמכים הנוספים שנבחנו אינדיקציות סותרות. בחוות הדעת הפסיכיאטרית מיום 4.4.13 ציינה העותרת כי קיימה קשר רומנטי עם אדם נוסף טרם נישואיה הראשונים, וכי משפחתה התנגדה לקשר זה; בדו"ח השירות הסוציאלי של שירות בתי הסוהר, צוין כי העותרת מסרה שהנישואין היו בניגוד לרצונה; בעדותה של אחות העותרת מיום 2.2.14 מסרה כי העותרת לא רצתה להינשא, ונישאה בלחץ המשפחה. כמו-כן, בחוות דעת פסיכולוגית שהוכנה בעת שהיה ההליך הפלילי תלוי ועומד, בשנת 2014, צוין כי הוריה של העותרת "חיתנו אותה לראשונה בניגוד לרצונה בהיותה קטינה בת 16 ושלושה חודשים", וכך צוינו הדברים גם בגזר הדין. נוסף על כן, בחוות דעתה של ועדת אלמ"ב שהוגשה לוועדת השחרורים לקראת הדיון בבקשת של העותרת כי תשוחרר על-תנאי ממאסרה, מיום 18.12.18, צוין באשר לנישואיה הראשונים של העותרת כי "האסירה נישאה לראשונה בהיותה בת 16. לדבריה, הדבר נעשה בניגוד לרצונה". כך מסרה גם העותרת בעת עריכת חוות דעת פסיכולוגית בעניינה לקראת הדיון בוועדה, מיום 3.12.18. עוד בהקשר זה יצוין כי בהחלטת ועדת השחרורים שניתנה בעניינה של העותרת ביום 18.12.18 צוין כי "[…]שני פרקי הנישואין שחוותה, נישואין בכפייה לאנשים שמבוגרים ממנה בעשרות שנים […]".

 

 

שאלת ההסכמה בנישואים השניים:

 

60. מחומר הראיות נראה כי גם? נישואין אלו נערכו לאחר שהעותרת הביעה הסכמתה לעריכתם, אם כי נראה שהיה זה לאחר שהופעל עליה לחץ מצד משפחתה. אמה של העותרת מסרה כי בתחילה לא ידעה אם העותרת תתחתן עם גבר נשוי ותהיה אישה שנייה והייתה צריכה להתייעץ עם בעלה. בסופו של יום, הסכימה אמה של העותרת לנישואין; אחותה של העותרת אשר הייתה קרובה אליה ושימשה כ"אשת סודה", מסרה בהודעתה מיום 6.1.13 לעניין הצעת הנישואין "הכל רגיל, באו לבקש את ידה, בהתחלה אמא סירבה אבל היא הסכימה לחתונה;" באשר לעמדת העותרת בשאלת הנישואין, מסרה בהודעתה זו כי "היא רק שאלה אם הוא בסדר או לא, כולם אמרו שהוא בסדר והיא הסכימה, והיא הסכימה לבד". כמו-כן, בעת עדותו של אבי העותרת, ביום 2.2.14, מסר אביה ביחס לנישואיה אלו "היתה תקופה קצרה אבל השפעה של אחד שהיא רקובה,? היא אומרת קרובת משפחה שלו ובן אדם יש לו כסף ויש לו זה וכדאי לך ונעשה לך ונביא לך וגם שיכנוע של נשים, אני לא – רק בסוף קיבלתי את ההסכמה שלה ושל אמא […]".

 

61. אשר להודעותיה של העותרת לגבי ההכרות עם בעלה השני, מסרה העותרת בחקירתה מיום 3.1.13 "לא הכרתי אותו, הוא אמר לי שהוא ראה אותי שאני הייתי בדרך לבית החולים, ובא וביקש את ידי… באותו שבוע ביקש את ידי ובאותו שבוע התחתנתי. בהתחלה רציתי לעזוב אותו ולא לקיים את החתונה, האחיות שלי רצו את החתונה ואמרתי בסדר"; בחקירתה מיום 8.1.13 מסרה העותרת כי בתחילה סירבה להינשא לבעלה השני ורצתה להינשא לאדם אחר שביקש את ידה, אך משפחתה סירבה לכך. בסופו של דבר השתכנעה להינשא "אבא שלי שאל אותי אם אני מסכימה או לא? אז אני הסכמתי;" בתסקיר מיום 6.2.13 מסרה העותרת שהסכימה לנישואין בלחץ המשפחה; בעדותו בבית המשפט ביום 2.2.14 מסר אביה כי היו נשים ששכנעו את העותרת להינשא, ובסופו של דבר היא נתנה את הסכמתה לנישואין.

 

62. מנגד, מחוות דעת גורמי הטיפול, שניתנו לאורך השנים בעניינה של העותרת, עלה כי נישואיה השניים של העותרת, לכל הפחות, נכפו עליה. כך, בטופס 903 שהוגש לוועדת השחרורים לקראת הדיון בשחרורה על-תנאי של העותרת ממאסרה, לאחר קבלת בקשת החנינה, צוין במסגרת חוות דעת, מיום 30.8.18 ומיום 7.10.18 צוין כי "בשנת 2013 נישאה בשנית, בניגוד לרצונה כאישה שניה לאדם המבוגר ממנה בשנים רבות…".

 

63. על כן, גם לעניין הנישואים השניים ניתן לאתר אינדיקציות כי העותרת נתנה את הסכמתה, לצד אינדיקציות המראות שאלו נכפו עליה או לכל הפחות הסכימה, בהיותה קטינה גרושה לאחר שתי ניסיונות התאבדות ואשפוז ממושך, לאחר שהופעל עליה לחץ רב מצד בני

 

עבירת הסחר בהתאם ליסודות העבירה בסעיף 377א לחוק העונשין

 

64. סעיף 377א לחוק העונשין קובע במפורש כי אין די בקיומה של עסקה באדם על מנת לראות בעסקה כסחר באותו אדם; אלא, נדרש כי העסקה תהא לשם אחת המטרות המפורטות בסעיף.

 

65. עבירת הסחר היא עבירה התנהגותית המצריכה יצירת זיקה רכושית כלשהי של אדם על גופו של אחר, לאחת מן המטרות המפורטות בסעיף. העבירה מתגבשת בין אם המבצע התכוון לגרום לאחת מן המטרות הפסולות, ובין אם הוא היה מודע לכך שהוא מעמיד את האדם בסכנה שיתרחש אחד מבין מצבים אלה.

 

66. בענייננו, המשיבים יטענו כי אין בידיהם כל אינדיקציה, גם לא ברמה של ראשית ראיה, כי בעת השאתה צפו הוריה את מסכת חייה הקשים של העותרת במהלך נישואיה. כך, לא ביחס לנישואיה הראשוני, ולא ביחס לנישואיה השניים למנוח.

 

67. בנסיבות אלה, וכפי שיפורט להלן, בהעדר אינדיקציות ראייתיות למודעות הוריה של העותרת כאמור לעיל, ובהינתן שעבירת הסחר אינה מונה נישואין בכפייה כאחת מן המטרות המשכללות את העסקה שבוצעה באדם לכדי סחר בו, עמדת המשיבים היא כי אין ראשית ראיה לכך שבוצעה בעותרת עבירה של סחר בבני אדם לפי סעיף 377א לחוק העונשין.

 

68. בהקשר זה לא למותר לשוב ולציין כי הוריה של העותרת לא נחקרו בשאלה העומדת לפתחנו באופן ישיר, שכן כאמור – החקירה התמקדה במעשה הרצח. עם זאת, בתסקיר המעצר מיום 6.2.13 מסרו הורי העותרת כי לא ידעו על עברו הפלילי של המנוח קודם לחתונה.

 

69. כך בקצרה, וכעט בפירוט.

 

סעיף 377א(3)- הסוחר באדם ומעמידו בסכנה להבאתו לידי עבדות

 

70. המשיבים יטענו כי הרשמים המובאים להלן, כמו גם אלו שפורטו לעיל, מפיה של העותרת ובני משפחתה בזמן אמת ומתוך חוויות אישיות, מציירות תמונה קשה ומורכבת באשר לנסיבות חייה של העותרת. לעמדת המשיבים, נסיבות חיים קשות אלו אינן מבססות השתכללות עבירת הסחר בבני אדם למטרות עבדות, כפי שיפורט כעת.

 

תקופת הנישואין הראשונים:

                      

71. בחקירותיה של העותרת מיום 3.2.13 ומיום 8.1.13, מסרה העותרת כי הגירושים מבעלה הראשון היו על רקע אלימות שהופעלה כלפיה מצידו, ובשל יחסה של אמו אליה. כך, בחקירתה מיום 8.1.13 מסרה כי "כשרציתי ללכת להורים שלי לא היה נותן לי ללכת, ולפעמים היה נועל אותי בחדר בפנים לא נותן לי לצאת והוא… אמא שלו היא זו שמחליטה, מה שהיא אומרת לו הוא עושה, ואחר כך התחלתי לריב איתו ולהגיד לו אני רוצה להתגרש" עוד הוסיפה "הוא היה זורק את הדברים עליי ולפעמים כולא אותי בחדר, וכול הדברים היו לפי דברי אימו". העותרת עוד מסרה כי כשביקשה לבקר את הוריה לא הורשתה לצאת, ולעיתים נהג בעלה הראשון לנעול אותה בבית. כאשר הייתה מצליחה לברוח, אביה החזיר אותה. בחוות הדעת הפסיכולוגית, מתארת העותרת כי אמו של בעלה ואחיותיו היו מנצלות אותה והפעילו אותה כשפחה בבית המשפחה "שהייתה צריכה לנקות כל הזמן", וכן צוין כאשר רצתה להתגרש מבעלה הראשון "בקשתה זו נענתה בסירוב ובמכות שקבלה. היא הרגישה, חסרת הגנה, חסרת אונים ללא מוצא ועשה 2 ניסיונות אובדניים, שרק לאחר מכן השתחררה מהנישואים הכפויים".

 

72. בעדותו בבית משפט ביום 2.2.14, מסר אבי העותרת כי העותרת סיפרה לאחותה שסוגרים אותה בחדר ומענישים אותה אם לא תעשה את מה שאמו של בעלה הראשון ביקשה ממנה. עוד הוסיף וסיפר כמצוין לעיל, כי החזיר את העותרת לבית משפחת בעלה הראשון על מנת שתכבד את הוריה ולמען כבוד המשפחה; בחקירתה מיום 3.1.13, ציינה העותרת כי הסיבה לגירושין מבעלה הראשון הייתה כי נהג כלפיה באלימות וכי "היה שומע מהאמא שלו"; בחקירת אחותה של העותרת מיום 6.1.13, סיפרה כי הסיבה לגירושי העותרת מבעלה היו משום "שהתעייפה מאמא שלו"; בחקירתו בבית המשפט ביום 2.2.14 הכחיש בעלה הראשון של העותרת כי נהג כלפיה באלימות וכי נעל אותה בבית לפי הוראת אמו.

 

73. לעמדת המשיבים, אין בראיות הללו כדי לצייר תמונה העולה כדי עבירת הסחר. לא ניתן לאתר בדברי העותרת, אשר נמסרו מפיה ומתוך החוויה האישית שלה, פירוט באשר ליסוד ה"כליאה" – כך, לא ניתן להבין האם נשללה מן העותרת את היכולת לצאת ולהיכנס מהבית כרצונה. בהנחה שכן, באיזו תדירות ולכמה זמן; זאת ועוד- לא ניתן לקבוע על יסוד חומר הראיות מה הייתה מטרת "כליאתה" בבית ומה משמעות ההתייחסות אליה, כדבריה, כאל "שפחה"; בהיעדר כל פירוט, אפילו פירוט ראשוני, של תרגום ממשי עבור מונחים אלו, קשה היום לתאר את שגרת יומה של העותרת במהלך נישואיה הראשונים, וממילא קשה לומר כי התקיימה לגביה "שליטה ממשית" ו- "שלילת חירות" כדרישות הסעיף בניתוח עבירת החזקה בתנאי עבדות. לעניין זה, יטענו המשיבים כי המבחנים אשר פורטו להלן בעניין סעיף 375 לחוק העונשין – החזקה בתנאי עבדות – כפי שהובאו בעניין פלוני וג'וליאני, יפים גם לבחינת עניין זה – ונראה כי רובם אינם מתקיימים בעניינה של העותרת. וודאי שאין כל אינדיקציה ראייתית לכך שנישואיה נערכו במטרה לכך או בהעמדתה ביודעין בסיכון לכך. על כן, אין במכלול הדברים כדי לגבש את יסודות העבירה.

 

תקופת הנישואין השניים:

 

74. בחקירתה מיום 8.1.13 מסרה העותרת כי בלילה הראשון לאחר חתונתה ולאחר שנאנסה ע"י בעלה השני, הובאה לבית משפחת בעלה השני, שם ננעלה ונכלאה בלי יכולת לצאת. אולם אין בכך כדי להוות החזקה בתנאי עבדות; מאידך, מפרוטוקול הדיון מיום 2.2.14 עולה כי לאחר שהגיעו העותרת ובעלה השני לבית משפחתו בליל הכלולות, התקשרה בת דודתו של המנוח לאביה של העותרת, וזה מסר כי יגיע בבוקר. בנוסף, התקשרה גם לאחותה של העותרת אשר הגיעה מיד. נראה כי הדבר מעיד על כך שלא נמנע מן העותרת קשר עם העולם החיצון, ולא נעשו פעולות על מנת לבודדה ממנו; יצוין עוד כי חלימה, אשר בביתה שהו המנוח והעותרת, מסרה בדיון מיום 16.2.14 כי לא ניתן כלל לנעול את דלת חדרה, והכחישה כי שמרו על העותרת מחשש שמא תברח.

 

75. לעמדת המשיבים, גם לגבי הנישואין השניים של העותרת אין אינדיקציות לכך שנישאה למטרות עבדות. זאת, בעיקר בשים לב לכך שהנישואין הסתיימו בתוך יממה, עם מותו של המנוח בידי העותרת, וכי אין בדברים האמורים כדי להצביע על החזקתה של העותרת ועל קיומה של שליטה בה כנדרש, כפי שפורט מעלה ובעניין ג'ולאני ופלוני.

 

סעיף 377א(4)- הסוחר באדם ומעמידו בסכנה להבאתו לידי עבודות כפיה

 

תקופת הנישואין הראשונה:

 

76. עניינו של הסעיף בעבודות רצופות ומתמשכות באופן קיצוני, ואילו בעניינה של העותרת אין כל פירוט באשר לטיב העבודה שעשתה לדבריה בבית משפחת בעלה הראשון, מה היה משכה ובאיזה אופן פעולה. על כן, לעמדת המשיבים לא ניתן לראות בעבודות הבית אותן נדרשה העותרת לבצע לפי שמסרה כנכנסות בגדרי הסעיף. כן, חומר הראיות אינו מגלה אינדיקציות לכך שהעותרת נסחרה למטרות עבודות כפייה.

 

תקופת הנישואין השנייה:

 

77. גם לעניין נישואין אלה, שכאמור נמשכו יממה, לא ניתן לאתר אינדיקציות לעבודות כפייה של העותרת או לכך שזו נסחרה לשם ביצוע עבודות כפייה.

 

סעיף 377א(7)- הסוחר באדם ומעמידו בסכנה לביצוע עבירת מין בו

 

78. המשיבים יטענו כי הדברים המובאים להלן, מפיה של העותרת ומתוך החוויות האישיות שלה, מעלים תמונה לא פשוטה של אלימות פיזית ומינית שננקטה כלפי העותרת. אולם, תמונה זו אינה עולה כדי סחר בבני אדם למטרות ביצוע עבירות מין.

 

תקופת הנישואין הראשונה

 

79. בתסקיר המעצר מיום 6.2.13 ובחוות הדעת הפסיכולוגית שהוגשה במסגרת הטיעונים לעונש, מסרה העותרת כי בתחילת נישואיה יחסיה עם בעלה הראשון היו תקינים והתקיימו בהסכמתה, ואולם בחלוף פרק זמן קצר החל בעלה הראשון לנהוג בה באלימות, פיזית ומינית.

 

80. לעמדת המשיבים, נסיבות אלו אינן מגבשות את יסודות הסעיף, שכן אלימות מינית כלשעצמה אינה מעידה על סחר בבני אדם למטרת ביצוע עבירות מין בו בהיעדר אינדיקציות נוספות. בנוסף, אין כל אינדיקציה כי הוריה של העותרת ידעו כי הנישואין הן במטרה לביצוע עבירות מין או כי קיים סיכון לכך.

 

תקופת הנישואין השנייה

 

81. כפי העולה מכתב האישום, בליל הכלולות אנס בעלה השני את העותרת לאחר מסיבת החתונה. לאחר האונס, קרא המנוח לעותרת לחזור אל המיטה וביקש לקיים שוב יחסי מין, אך העותרת סירבה, החלה לבכות, סירבה לישון וביקשה מהמנוח שיחזיר אותה לבית אביה. לאור זאת, לקח המנוח את העותרת לבית קרובת משפחתו. באותו לילה, אחותה של העותרת אמרה לעותרת כי העובדה שהמנוח אנס אותה איננה סיבה לגירושין. לצד האמור, יצוין, כי בחקירתה מיום 3.1.13 מסרה העותרת, בהתייחס להתכתבויות עם אחותה, נגווה, ביום הרצח, כי בתגובה לכך ששלחה לה הודעה ובה כתבה ש"מחמד מגנון 'משוגע'", ענתה לה אחותה "אם היינו יודעות שהוא משוגע לא היינו נותנים לך להתחתן איתו".

 

82. גם מחקירת אחיותה של העותרת מיום 6.1.18 ומיום 6.1.13, ועל פי עדותה של העותרת בבית משפט מיום 2.2.14, עלה כי העותרת התנגדה להמשך קיום יחסי המין עם המנוח. עוד יצוין כי כפי שעלה מהודעותיה של העותרת במשטרה, וכפי שעלה גם מחוות הדעת של גורמי הטיפול שניתנו בעניינה, ומגזר הדין, תחושתה של העותרת הייתה כי אין באפשרותה לשוב לבית הוריה, וכי היא כפויה להיוותר בסיטואציה הקשה (ראו האבחון הפסיכולוגי מיום 3.12.18).

 

83. עם זאת, לעמדת המשיבים, אין בתקיפה המינית הקשה שעברה העותרת כדי להוות אינדיקציה לכך שמטרת הנישואין היו ביצוע עבירות מין, או כדי להצביע על מודעותם של הוריה לאפשרות שתבוצענה בה עבירות מין כאמור.

 

סעיפים נוספים

 

84. לעניין סעיף 376 לחוק העונשין, שעניינו עבודות כפייה ולשונו קובעת כי "הכופה שלא כדין אדם לעבוד, תוך שימוש בכוח או באמצעי לחץ אחר או תוך איום באחד מאלה, או בהסכמה שהושגה בתרמית, והכל בין בתמורה ובין שלא בתמורה – דינו מאסר שבע שנים" – לעמדת המשיבים, אין כל יסוד להכרה בעותרת על יסוד בסיס זה, בהיעדר אינדיקציות המבססות את תנאי הסעיף, ובעיקרם יסוד העבודה הכפויה.

 

85. לעניין סעיף 374א לחוק העונשין, שעניינו חטיפה לשם מטרות סחר בבני אדם ולשונו קובעת כי "החוטף אדם לשם מטרה מהמטרות המנויות בסעיף 377א(א) או כדי להעמידו בכך באחת מהסכנות המנויות באותו סעיף, דינו – מאסר עשרים שנים". לעמדת המשיבים, למען הזהירות, הייתי כותבת שאין כל אינדיקציה התקיימות סעיף זה ועל הוא אינו רלוונטי.

 

העתק המסמכים אשר עליהם התבססה הבחינה מצורפים במעטפה סגורה מטעמי צנעת הפרט.

 

התייחסות לזכויות אשר היו מוקנות לעותרת לו הוכרה כקורבן סחר בבני אדם, בשים לב לזכויות המוקנות לה כיום

 

86. כמפורט לעיל, תכנית השיקום שהוכנה עבור העותרת על-ידי הרשות לשיקום האסיר, ובמסגרתה שוהה העותרת בעת הזו כשישה חודשים, כוללת, מגורים בהוסטל רש"א, מענה טיפולי לצרכיה של העותרת ובכלל זה הקניית מיומנויות חיים, מסגרות טיפול קבוצתיות וטיפול פרטני, סיוע בשיקום הקשר עם המשפחה וכן שיקום תעסוקתי הכולל העסקתה של העותרת בפועל ותמיכה בתחום זה – וזאת, ובאופן חריג וייחודי – לתקופה בת שלוש שנים. זאת, לצד כלל הזכויות המוקנות לעותרת כאזרחית ישראל, על כלל המשתמע מכך – הן, באשר לאפשרותה כמובן להמשיך לחיות בישראל ולעבוד בה, והן באשר לזכאותה לקבלת מלוא הזכויות הסוציאליות להם זכאים אזרחי המדינה, ובכלל זה זכאותה לביטוח בריאות וכיו"ב.

 

87. בהתאם לאשר נקבע בהחלטת בית המשפט הנכבד יבקשו המשיבים לציין, כי לו הייתה מוכרת העותרת כקורבן סחר, היא הייתה זכאית כמובן למלוא הזכויות הניתנות לקורבנות סחר בישראל, הרלוונטיות לעניינה.

 

מבחינה השוואתית של רשימת הזכויות המוענקות לקורבנות סחר, כפי שפורטו בסקירה שנערכה על-ידי היחידה לתיאום המאבק בסחר בבני אדם, עולה כי לענייננו, ההשלכה העיקרית אשר יכולה להיות להכרה בעותרת כקורבן סחר, תבוא לידי ביטוי בשני היבטים עיקריים, ואולם קשה לעמוד על משמעותם המעשית בנסיבות עניינה הפרטניות של העותרת:

 

זכאות להגשת בקשה לקרן הייעודית לעבירות סחר בבני אדם

 

88. המדובר בקרן ייעודית לטיפול ברכוש שחולט ובקנסות שהוטלו בתיקי סחר בבני אדם והחזקה בתנאי עבדות (להלן: הקרן), בה מופקדים נכסים ששימשו לעבירות אלו או כספי קנסות שהוטלו על מבצעיהן. הקרן מסייעת באמצעות חלוקת הנכסים המופקדים בה למטרות שיקום, טיפול והגנה על קורבנות, וכן ניתן לפנות אליה בבקשה כי יוקצה מתוכה פיצוי שנפסק לטובת נפגע עבירת סחר בבני אדם, ככל שניסיונות הגבייה מהנאשם מוצו ולא צלחו.

 

89. קרבנות סחר, ארגונים לא ממשלתיים וגופי מדינה רשאים לפנות לקרן החילוט לצורך קבלת כספים ממנה, בהתאם למטרות הקבועות בחוק ובתקנות. בכל שנה מוקצה סכום שלא פוחת ממחצית מנכסי הקרן בשנה אחת לשיקום של נפגעי עבירות סחר, טיפול והגנה עליהם. מנגנון זה מתבסס בין היתר על סעיף 25 לאמנת האומות המאוחדות נגד פשע מאורגן חוצה גבולות, ניו יורק, 15.11.2000, הקובע בסעיף 25(1) כי "כל מדינה שהיא צד תנקוט באמצעים מתאימים במסגרת אמצעיה כדי להעניק סיוע והגנה לקורבנות עבירות המכוסות ע"י אמנה זו. בעיקר במקרים של איום בגמול או הפחדה". עוד, מוסיף סעיף 25(2) וקובע כי "כל מדינה שהיא צד תכונן נהלים מתאימים במסגרת אמצעיה כדי להעניק גישה לפיצוי ולשיפוי לקרבנות עבירות המכוסות ע"י אמנה זו".

 

בדין הישראלי, אחד הערוצים למימוש האפשרות לשיפוי ופיצוי (לצד מסלולים אחרים הקבועים בדין) היא באמצעות האפשרות לקבלת הקצאה מקרן החילוט, שקבועה בסעיף 377ה לחוק העונשין, המקנה סמכות לבית המשפט להורות על חילוט כאמור, ואת התנאים לשימוש ברכוש שחולט, כדלהלן:

 

"377ה. (א) החלטת בית המשפט על חילוט לפי סעיף 377ד תהיה אסמכתא בידי האפוטרופוס הכללי לתפוש את הרכוש המחולט; רכוש שחולט, או תמורתו, יועבר לאפוטרופוס הכללי ויופקד על ידיו בקרן ייעודית שינהל בכפוף לתקנות שיותקנו לפי סעיף קטן (ד) (בסעיף זה – הקרן).

(ב)  קנס שהטיל בית המשפט על עבירה יופקד בקרן.

(ג)   הציג נפגע עבירה פסק דין לפיצויו לפני גורם שקבע לענין זה שר המשפטים, והראה כי אין באפשרותו הסבירה לממש את פסק הדין, כולו או חלקו, לפי כל דין, ישולם לנפגע העבירה מהקרן סכום הפיצוי שנקבע בפסק הדין ושטרם מומש, כולו או חלקו; לענין סעיף זה, "פסק דין" – פסק דין שאין עליו ערעור עוד.

(ד)  שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, יקבע בתקנות את דרכי הנהלת הקרן, את השימוש שייעשה בנכסי הקרן ואת דרכי חלוקתם למטרות אלה:

(1)   שיקום של נפגעי עבירה, טיפול בהם והגנה עליהם; למטרה זו יוקצה בכל שנה סכום שלא יפחת ממחצית מנכסי הקרן בשנה אחת;

(2)   תשלום פיצוי שנקבע בפסק דין לנפגע עבירה, בהתאם להוראות סעיף קטן (ג);

(3)   מניעה של ביצוע עבירה;

(4)   ביצוע תפקידיהן של רשויות אכיפת החוק כדי לאכוף הוראות חוק זה לענין עבירה".

 

90. מכוח סעיף חוק זה, מכוח סעיף 377ד לחוק העונשין, וכן מכוח תקנות העונשין (דרכי הנהלת הקרן הייעודית לטיפול ברכוש שחולט ובקנסות שהוטלו בתיקי סחר בבני אדם והחזקה בתנאי עבדות), התשס"ט-2009, מונתה בשנת 2016 הוועדה המייעצת לאפוטרופוס הכללי לקרן הייעודית לעבירות סחר בבני אדם והחזקה בתנאי עבדות. בין תפקידיה, בוחנת הוועדה את סדרי העדיפויות בחלוקת הכספים שנמצאים בקרן החילוט, זאת לאור הבקשות המוגשות אליה, וכן, מכתיבה את סדר הדין בדיונים ביחס לבקשות השונות ובחינתן. התקנות קובעות את סמכויות הוועדה לעניין אופן הקצאת הכספים ואת נהלי העבודה בהגשת בקשות והקצאת כספים מהקרן.

 

מסמך אמות מידה, כללים ועקרונות מנחים לפעילות הוועדה המייעצת לאפוטרופוס הכללי לקרן הייעודית לעבירות סחר בבני אדם והחזקה בתנאי עבדות מצורף ומסומן מש/11.

 

91. אם תוכר העותרת, היא תהיה זכאית להגשת בקשה לקבלת הקצאה מהקרן. עם זאת, מאחר שאין מדובר בזכאות "אוטומטית" לקבלת הקצאה מן הקרן, אלא המדובר בהחלטות המתקבלות בהתאם לשיקול דעת הגורמים המוסמכים, בשים לב לתוכן הבקשה; לסכום המצוי בקופת הקרן בעת הגשת הבקשה; הבקשות הנוספות שהוגשו באותו מועד; סדרי עדיפויות ודין קדימה הקבועים בתקנות; ויכולתה של הפונה לקבל מימון לצרכים המפורטים בבקשה באמצעים אחרים – כדוגמת תכנית הטיפול והשיקום המקיפה הניתנת לעותרת על-ידי רש"א, לתקופה בת שלוש שנים כמפורט לעיל; מטבע הדברים לא ניתן להעריך, בעת הזו, האם תמצא העותרת זכאית לקבלת מימון כאמור.

 

ב. זכאות לקבלת סיוע משפטי בהליכים משפטיים הנוגעים לעבירות הסחר

 

92. בהתאם להחלטה לעניין הקמת מקלט, להחלטה לעניין פתרונות שיכון, ובהתאם לסעיף 2 לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972, ולתוספת לחוק, לקרבן סחר זכאות לקבלת סיוע משפטי ללא צורך בעמידה במבחני הזכאות הכלכלית; וזאת, בנוגע להליכים משפטיים שעילתם לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל), וכן הליכים אזרחיים הנובעים מביצוע עבירות הסחר או עבירות נלוות להן, כדלהלן:

 

"לאדם שנעברה נגדו עבירה לפי סעיף 375א או 377א(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, או עבירות נלוות, בכל הנוגע –

(א) להליכים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, וסעיף 3 לא יחול;

(ב)  להליכים אזרחיים הנובעים מביצוע העבירות כאמור, וסעיף 3 לא יחול". (ראו סעיף 1 לתוספת לחוק)

 

יצוין, כי הזכאות לקבלת סיוע משפטי בהתאם לאחת החלופות האמורות, אינה מותנית בשהייה במקלט והיא אינה מוגבלת בזמן.

 

93. בהיותה של העותרת אזרחית ישראלית, מטבע הדברים, החלופה הראשונה הקבועה בחוק הסיוע המשפטי, שעניינה בהליכים משפטיים הנוגעים לחוק הכניסה לישראל אינה רלוונטית לגביה.

 

אשר לחלופה השנייה, יצוין, כי אם תוכר העותרת כקורבן סחר, ותבקש לפתוח בהליכים משפטיים אזרחיים הנוגעים לעבירות הסחר, היא תהיה זכאית לקבלת סיוע משפטי ללא תלות במבחני זכאות. לצד האמור, יצוין, כי אשר ליתר השירותים הניתנים על-ידי הסיוע המשפטי, ואשר אינם נכללים בין הזכויות להם זכאים קורבנות סחר, בהיותה של העותרת אזרחית מדינת ישראל, מובן כי באפשרותה לפנות לקבלתם, בכפוף לעמידתה בתנאים הקבועים בחוק.

 

94. אשר לשהייה במקלט לקורבנות סחר, ולקבלת סל השירותים הניתן לדרים בו – כמפורט בסקירת זכויותיהם של קורבנות סחר, ככלל, שהייה במקלט ייעודי לקורבנות סחר או בדירות מעבר המיועדות למי שהוכרו כקורבנות סחר תהיה למשך שנה אחת, ובמקרים חריגים, ניתן לשקול את הארכת משך השהייה לתקופה מסוימת נוספת. בענייננו, כפי שפורט בהרחבה לעיל, הוכנה עבור העותרת, בשל נסיבותיה הייחודיות, תכנית שיקומית כוללת וחריגה בהיקפה – למשך שלוש שנים, הכוללת מגורים בהוסטל רש"א לנשים במהלך השנה הראשונה תוך שנקבע כי הצורך בהמשך מגוריה בהוסטל ייבחן לקראת תום שנה זו, וכי בהמשך תתגורר העותרת בקהילה ותהיה זכאית לסיוע בשכר דירה. בכל משך תקופת התכנית, מוענקת לעותרת מעטפת טיפולית ושיקומית בכל תחומי החיים, וזאת כפי שפורט לעיל.

 

ככל שתוכר העותרת כקורבן סחר, ותבקש לעבור ולשהות במקלט ייעודי לקורבנות סחר, בכפוף להגשת בקשה מתאימה לשינוי תנאי השחרור המוקדם שנקבעו בהחלטת ועדת השחרורים הפועלת מכוח חוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס"א – 2001, במסגרת ההחלטה על שחרורה המוקדם על-תנאי של העותרת, ובכפוף לקבלת הבקשה על-ידי הוועדה, תוכל העותרת לעבור ולשהות במקלט למשך שנה.

 

ואולם, דומה שניתן לומר בזהירות, כי במישור זה, בשים לב לתכנית הטיפולית והשיקומית המקיפה שגובשה עבור העותרת על-ידי הרשות לשיקום האסיר, ולהשתלבותה בה במהלך החודשים האחרונים – ולכך שהתכנית השיקומית צפויה להימשך כשלוש שנים, וכן בשים לב לכך שהעותרת זכאית ממילא לכלל הזכויות הסוציאליות (ובכלל זה לסל שירותי בריאות) להם זכאים כלל אזרחי המדינה, על כלל המשתמע מכך, כי קשה להעריך את השלכות המעבר, ככל שתחפוץ בו העותרת, ואם אכן יאושר על-ידי ועדת השחרורים.

 

95. אשר לזכאות המוענקת לקורבנות סחר לקבלת אשרה שהייה ואשרת עבודה לתקופות מוגבלות, להן אינה נזקקת העותרת בהיותה אזרחית המדינה.

 

96. אשר לזכויות השונות הניתנות לקורבנות סחר במסגרת הליכים משפטיים, יובהר כי זכויות אלו נוגעות להליכים שעניינם בעבירות הסחר, ולפיכך, אף לזכויות אלה לא תהיה השלכה מעשית על עניינה של העותרת.

 

עוד יובהר בהקשר זה, כי מדיניות אי-ההעמדה לדין הנוהגת כלפי קורבנות סחר, מוחלת בהתייחס לעבירות פליליות שהן "תוצאה של הסחר, או כרוכות בעבירת הסחר" [ההדגשה במקור]. הנובעות מעבירת הסחר. עוד יצוין בהקשר זה, כי נסיבות חייה הקשות של העותרת, הובאו בחשבון בעת הטיעונים לעונש במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל בעניינה, והדברים קיבלו ביטוי בגזר-הדין שניתן, בהחלטת נשיא המדינה לחון את העותרת, וכן בהחלטתה של ועדת השחרורים אשר הורתה על שחרורה המוקדם ממאסר, כאמור.

 

הנחיית פרקליט המדינה מספר 2.32 מיום 23.5.17, הפורטת את מדיניות אי-ההעמדה לדין כלפי קורבנות סחר מצורפת ומסומנת מש/12.

 

 

 

עמדת המשיבים

 

97. לאור המפורט לעיל, עמדת המשיבים כי מבחינת חומר הראיות הקיים בעניינה של העותרת, עולה כי לא מתקיים הבסיס הראייתי הנדרש לעמידה באחת מן החלופות המוגדרות בדין הפלילי לצורך הכרה בה כקורבן סחר. יובהר, כי אין באמור כדי להקל ראש בנסיבות חייה הקשות של העותרת, כפי שאלו עולות ממכלול הראיות, ובכלל זה הודעותיה שנמסרו במסגרת ההליך הפלילי, ומסיפור חייה כפי שהוא משתקף מן העתירה, ומכך שלא ניתן לשלול כי נעברו כלפי העותרת עבירות אלימות ומין.

 

כך, כעולה מן האמור לעיל, מחומר הראיות ומטענותיה של העותרת בעתירתה עולה כי לאחר בחינת מכלול נסיבות העניין, לא נמצאו אינדיקציות ראייתיות לכך שנעברה כלפי העותרת עבירת סחר בעצם השאתה, אף בהנחה שהדבר נעשה בניגוד לרצונה, ומעבר לכך, לא קיימות אינדיקציות לכך שבעת השאתה צפו הוריה את מסכת חייה הקשים של העותרת במהלך נישואיה, בשני המקרים. נוסף על כן, ומבלי להקל ראש בקשיים הרבים שחוותה העותרת במהלך נישואיה, לא נמצאו אינדיקציות ראייתיות להחזקתה של העותרת בתנאי עבדות לצורכי עבודה או מתן שירותי מין, בהתאם למבחנים שהותוו בפסיקתו של בית המשפט הנכבד, באשר לביסוסה של עבירה זו, בהתייחס לנישואיה הראשונים.

 

98. כאמור לעיל, הגורם לו הוקנתה על פי הדין הישראלי, הסמכות לבחון קיומה של ראשית ראיה, המצדיקה הכרה באדם כקורבן סחר או עבדות, הוא גורם חקירתי-מקצועי במשטרת ישראל. בעניינה של העותרת, כפי שפורט בהודעות העדכון שהוגשו מטעם המשיבים, נערכה הבחינה על-ידי הממונה המשטרתית, ראש חוליית סחר בני אדם, לאחר שנשמעו עמדות כלל הגורמים הרלוונטיים ובהם – מתאמת המאבק לסחר בבני אדם, נציגים מטעם המחלקות הפליליות בפרקליטות המחוז ובפרקליטות המדינה ובכלל זה המשנה לפרקליט המדינה (פלילי).

 

נשוב ונציין, כי עניינה הפרטני של העותרת הוא מקרה חריג וייחודי, בו התקיימה חקירה פלילית מקיפה אשר הסתיימה, נערכו חוות דעת פסיכולוגיות מקיפות בעניינה של העותרת בסמוך לזמן אמת והראיות אף לובנו בהליך פלילי, וכאשר גם במהלך השנים בהן שהתה העותרת בבית הסוהר, התקבלו חוות דעת נוספות בעניינה באשר לסיפור חייה. הבקשה להכרה בעותרת כקורבן סחר הוגשה לאחר סיומו של ההליך הפלילי, ולאור כל המפורט לעיל, נערכה על יסוד מכלול רחב של מסמכים, ולאחריה  הגיעה הגורם המוסמך למסקנה, כי במקרה שלפנינו, לא נמצאו אינדקציות – אף לא ברמה של ראשית ראיה – לביצוע עבירת סחר בעותרת.

 

המשיבים יבקשו לשוב ולהדגיש, כי עמדתם זו גובשה תוך תשומת לב לנסיבות חייה הקשות של העותרת, כפי שאלו עולות ממכלול הראיות, ובכלל זה הודעותיה שנמסרו במסגרת ההליך הפלילי, ומסיפור חייה כפי שהוא משתקף מן העתירה, וכי אין בקביעה כי לא נמצאה ראשית ראיה לביצוע עבירות סחר בעותרת כדי לשלול כי במהלך חייה, הן בשנות ילדותה והן במהלך נישואיה בוצעו עבירות כלפיה, ובכלל זה עבירות אלימות ומין, בידי אחרים.

למען שלמות התמונה העומדת לפני בית המשפט הנכבד, יצוין, כי עמדת המשנה לפרקליט המדינה (פלילי) הייתה כי בנסיבות העניין לא נמצאה ראשית ראיה לכך שנעברו בעותרת עבירות הסחר או העבדות. עמדת מתאמת המאבק בסחר בבני אדם הייתה כי מדובר במקרה גבולי ולא מובהק מבחינת האינדיקציות, ולפיכך ההכרעה אם מתקיימת ראשית ראיה אם לאו אינה חד-משמעית, אך עם זאת סברה כי נכון לקבוע אחרת. ואולם, נוכח מורכבות נסיבות העניין סברה המתאמת כי החלטת משטרת ישראל – לה מסורה הסמכות להכריע בעניין – שלא להכיר בעותרת, מצויה אף היא בגדרי מתחם הסבירות. לאחר שקילת כלל הראיות והעמדות השונות החליטה הממונה המשטרתית, כאמור, כי לא נמצאה ראשית ראיה לאחת מן החלופות המוגדרות בדין הפלילי לצורך הכרה בעותרת כקורבן סחר.

 

99. כידוע, שיקול הדעת הנתון לרשויות התביעה והאכיפה, ובכלל זה גורמי המקצוע במשטרת ישראל, בתחום הערכת דיות הראיות – הרלוונטי לענייננו – הוא רחב. מטבע הדברים, ככל ששיקול הדעת הניתן לרשות המנהלית הוא רחב יותר, פירוש הדבר שמתחם הסבירות של ההחלטות שמתקבלות על ידה הוא רחב יותר, ועל כן, מידת ההתערבות של בית המשפט הנכבד, בשל אי סבירותה של ההחלטה, תהא מצומצמת יותר. בהתאם לאמור, הלכה פסוקה היא, כי מידת ההתערבות של בית משפט נכבד זה בשיקול דעת רשויות אכיפת החוק והתביעה בסוגיות בנושאי חקירה פלילית והעמדה לדין הינה מצומצמת ביותר, ומוגבלת רק למקרים בהם החלטת רשויות התביעה לוקה ב"עיוות מהותי" או ב"חוסר סבירות קיצוני". כך למשל נאמר בבג"ץ 7364/06 יעקובוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פדאור 06 (33) 670:

 

"דין העתירה להידחות על הסף. הסמכות להעמיד לדין פלילי מופקדת בידיהן של רשויות התביעה, ומידת התערבותו של בית-משפט זה בשיקול דעתן הינה מצומצמת ביותר. כדבר הזה יעשה אך במקרים קיצוניים, בהם לוקה החלטתה של הרשות בעיוות מהותי או בחוסר סבירות קיצוני … עניינו של העותר נחקר ונבדק פעמים מספר על ידי פרקליטות המדינה, אשר סברה, על יסודן של ההנחיות הרלוונטיות, כי אין מקום להמשיך ולטפל בנושא. טענותיו של העותר זכו למענה הולם במסגרת התשובות שניתנו לו בעררים, ומשכך, גישתן של רשויות התביעה נראית על פניה סבירה וראויה, ולא נמצאה לנו עילה להתערב בה ולשנותה. אשר על כן, העתירה נדחית".

 

(בעניין זה ראו, בשינויים המחויבים, גם בג"ץ 935/89 גנור נ היועץ המשפטי לממשלה, פד"י מד (2) 485; בג"ץ 3846/91 מעוז נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פד"י מו(5), 423; בג"ץ 4550/94 אישה נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד מט(5) 859; בג"ץ 2534/97 ח"כ יונה יהב נ' פרקליטת המדינה ואח', פד"י נא(3), 1; ראו: בג"ץ 5091/03 תורק ואח' נגד היועץ המשפטי לממשלה ואח', תק-על 2003(2) 3628; בג"ץ 4405/06 פונדק פליקן נ' פרקליט מחוז באר-שבע, תק-על 2006(4) 2111; בג"ץ 8749/06 עמותת אומץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 2006(4) 4780; בג"ץ 5433/10 מוטאי נ' הפרקליט הצבאי הראשי (טרם פורסם, ניתן ביום 19.1.12).

 

לעמדת המשיבים, הדברים האמורים יפים, בשינויים המחויבים, גם לענייננו. עמדת המשיבים היא כי ההחלטה שהתקבלה על-ידי הממונה המשטרתית בעניינה של העותרת היא החלטה סבירה, המצויה במתחם שיקול הדעת המוקנה למשטרת ישראל בתחום עליו היא אמונה – הערכת משקל ודיותן של ראיות.

 

100. נוסף על כן, וכפי שתואר לעיל, דומה כי בעת הזו, ההשלכה המעשית של הכרה בעותרת כקורבן סחר תהיה מוגבלת. זאת, הן לנוכח המעטפת הטיפולית והשיקומית המקיפה הניתנת לעותרת במסגרת הוסטל הנשים של רש"א, ובפרט לאור היותה של העותרת אזרחית מדינת ישראל, הזכאית כמובן למכלול השירותים והזכויות הניתנים לאזרחי המדינה, על כלל המשתמע מכך.

 

101. אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות על דחייתה של העתירה.

 

102. האמור בתגובה זו, בכל הנוגע לזכויות המוענקות לקורבנות סחר נתמך בתצהירה של עו"ד דינה דומיניץ, מתאמת המאבק בסחר בבני אדם; האמור בתגובה זו, בכל הנוגע להליכי הטיפול והשיקום אשר ניתנים לעותרת במסגרת הוסטל הנשים של הרשות לשיקום האסיר נתמך בתצהירה של ד"ר רותם אפודי, מפקחת ארצית ומ"מ מנכ"ל הרשות לשיקום האסיר.

PDF

תשובה של דינה דומיניץ ועילית מידן לבקשת החנינה של הרוצית אחלם אבו רכבה 1591-18

 

 

 

להלן פסק הדין בעליון

 

שימו לב שאין שום קשר הין החזקה בתנאי עבדות לבין הנהוג המסורתי של משפחות איסלמיות לבצע שידוכים ולקבל מוהר…  זה מה שהיה פה.  אבל זה לא מפריע לדפנה ברק ארז לכתבות מגילות על סחר בבני אדם.  בסך הכל מדובר בגבר שרצה לממש מצוות פרו ורבו בליל הכלולות, היא סירבה ורצחה אותו.  זה סחר בבני אדם?

 

 

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

 

בג"ץ 1591/18

 

לפני:	כבוד השופטת ד' ברק-ארז
	כבוד השופט מ' מזוז
	כבוד השופטת י' וילנר

 

העותרת:

אחלם אבו רכבה

נ  ג  ד

המשיבים:	1. שרת המשפטים
	2. מפכ"ל המשטרה

עתירה למתן צו על תנאי

תאריכי הישיבות:	י"ח באדר ב התשע"ט	(25.3.2019)
	כ"ו באייר התש"ף	(20.5.2020)

בשם העותרת:

עו"ד רוני אלוני-סדובניק

בשם המשיבים:

עו"ד לירון הופפלד

פסק-דין

השופטת ד' ברק-ארז:

1. האם בנסיבות העניין נפל פגם בהחלטה לדחות את בקשת העותרת להכיר בה כקורבן סחר בבני אדם? כמו כן, מהו ההליך שבו היה על רשויות המדינה לבחון את הבקשה? אלה הן השאלות שעמדו במרכז הדיון שבפנינו על רקע סיפור חייה העגום של העותרת – מי שהושאה פעמיים, כקטינה, לגברים מבוגרים ממנה בלחץ משפחתה: תחילה לגבר אלים שבמהלך הנישואין עמו היא חזרה וניסתה לשלוח יד בנפשה, ובהמשך לגבר אחר שכפה עצמו עליה בליל הכלולות. למחרת היום היא רצחה את האחרון ונדונה לעונש מאסר. במשך הזמן העותרת קיבלה חנינה ועונשה קוצר. כעת היא מנסה לפלס את דרכה בחברה וטוענת כי הכרה בה כקורבן סחר תסייע לה בכך.

המסגרת הנורמטיבית: האיסור על סחר בבני אדם והחזקה בתנאי עבדות

2.  התופעה של סחר בבני אדם היא עתיקת יומין וקשה כאחת. בעבר הרחוק היה מקובל לזהות סחר בבני אדם עם פרקטיקות של עבדות פורמאלית, שמאבקים היסטוריים מפורסמים, כמו מלחמת האזרחים בארצות הברית, ניטשו על הדברתן. עם זאת, כיום ברור כי סחר בבני אדם אינו מוגבל רק למצבים של עבדות במתכונת המוכרת מן המאות הקודמות, אלא מתבטא במגוון רחב של נסיבות שבהן אנשים נתונים למרות ושליטה של אחרים העושים בהם כבחפץ לשימוש – בתעשיית המין הבלתי חוקית, אך לא רק בה. גילוייה החדשים של התופעה מחזירים אותנו לימים קודרים מן העבר.

3.  ההכרה בקיומה של התופעה ובהיקפיה הולידה שיתופי פעולה חדשים במישור הבינלאומי. מבלי למצות, ראוי לציין בהקשר זה כי במהלך שנות ה-2000 מדינת ישראל חתמה ואשררה את האמנה המכונה "אמנת פלרמו" (אמנת האומות המאוחדות נגד פשע מאורגן חוצה גבולות, ניו יורק, 15.11.2000 כ"א 56(1528) 1 (נפתחה לחתימה ב-2000) (להלן: אמנת פלרמו)) וכן את הפרוטוקול הנספח לה שנועד להיאבק בסחר בבני אדם (הפרוטוקול למניעה, לדיכוי ולהענשה על סחר בבני אדם, בעיקר נשים וילדים, המשלים את אמנת האומות המאוחדות נגד פשע מאורגן חוצה גבולות, ניו יורק, 15.11.2000 כ"א 56(1529) 1 (נפתח לחתימה ב-2000) (להלן: פרוטוקול פלרמו או הפרוטוקול)).

4. מטרתו של פרוטוקול פלרמו היא קידומו של שיתוף הפעולה הבינלאומי הדרוש לשם מניעת סחר בבני אדם, וכן אכיפה והגנה על קורבנות הסחר. בהתאמה, סעיף 9(1) לפרוטוקול מטיל על המדינות חובה משפטית לנקוט באמצעים מדינתיים כמו גם באמצעים חוצי גבולות לשם הגשמת תכליות אלה, כדלקמן:

"מדינות שהן צדדים יקבעו קווי מדיניות מקיפים, תבניות מקיפות ואמצעים אחרים:

(א) למניעת הסחר ולמאבק בו; וכן

(ב) להגנה על קורבנות הסחר בבני אדם, בעיקר נשים וילדים, מפני הפיכה חוזרת לקורבנות".

5. רבים מן המצבים המובהקים של סחר בבני אדם כוללים היבט בינלאומי חוצה גבולות. עם זאת, הגדרת המונח "סחר" בפרוטוקול פלרמו אינה כוללת את המרכיב של חציית גבולות. על רקע זה אף נמתחה ביקורת על מדינות שהגבילו את חקיקתן הפנימית בנושא של סחר בבני אדם למצבים שכללו מרכיב בינלאומי (ראו:Michelle Madden Dempsey, Carolyn Hoyle & Mary Bosworth, Defining Sex Trafficking in International and Domestic Law: Mind the Gaps, 26 Emory Int'l L. Rev. 137, 150 (2012)). לפי סעיף 3(א) לפרוטוקול, "סחר בבני אדם" פירושו "הגיוס, ההובלה, ההעברה, מתן המחסה או הקבלה של בני אדם, באמצעות איום או שימוש בכוח או צורות אחרות של כפייה, של חטיפה, של הונאה, של תרמית, של ניצול לרעה של סמכות או של מצב פגיעות, או מתן או קבלה של תשלומים או הטבות להשגת הסכמתו של אדם שיש לו שליטה על אדם אחר, למטרות ניצול". המונח "ניצול" עצמו כולל "לכל הפחות, ניצול זנות של אחרים או צורות אחרות של ניצול מיני, עבודה או שירותים בכפייה, עבדות או נהגים הדומים לעבדות, שעבוד או הוצאת איברים". סעיף 3(ב) לפרוטוקול קובע כי הסכמתו של הקורבן אינה רלוונטית להגדרת הניצול ככל שנעשה שימוש באמצעים שפורטו בסעיף 3(א). על כך מוסיף סעיף 3(ג) לפרוטוקול בקבעו כי בעניינם של קטינים ייחשבו ל"סחר בבני אדם" גם פעולות שאינן כרוכות באמצעים שפורטו בסעיף 3(א), דהיינו איום, שימוש בכוח וכיוצא באלה (ראו גם: Suzanne Egan, Tackling the Rise of Child Labour in Europe: Homework for the European Court of Human Rights, 64 Int'l & Comp. L. Q. 601, 606-607 (2015)).

6. שינויים אלה במשפט הבינלאומי השפיעו גם על החקיקה הפנימית במדינות השונות. דוגמה מובהקת לכך משמשת ארצות הברית, שבעקבות הצטרפותה לפרוטוקול חוקקה חוק מקיף בנושא של הגנה על קורבנות סחר (Trafficking Victims Protection Act of 2000). בהמשך, נחקקו בנושא זה חוקים נוספים במישור הפדראלי, וזאת בנוסף לחקיקה המדינתית בתחום (ראו: Tessa L. Dysart, The Protected Innocence Initiative: Building Protective State Law Regimes for America's Sex-Trafficked Children, 44 Colum. Hum. Rts. L. Rev. 619 (2013)).

7. התחייבויותיה של ישראל במישור הבינלאומי במסגרת אמנת פלרמו משלימות התחייבויות חשובות נוספות שנטלה על עצמה בתחומים קרובים. לא למותר לציין בהקשר זה את האמנה הנוספת בדבר ביטול העבדות, סחר עבדים ומוסדות ומנהגים הדומים לעבדות, כ"א 9, 23 (נפתחה לחתימה ב-1956), שישראל אישררה ביום 23.10.1957, לפני שנים רבות. אמנה זו מגדירה מוסדות ומנהגים הדומים לעבדות ובכלל זה צוין בה כי על המדינות לנקוט באמצעים להתמודדות עם "כל מוסד או פרקטיקה לפיה… אישה, ללא הזכות לסרב, מובטחת או נמסרת לנישואים עבור תשלום בכף או תמורה אחרת להוריה, אפוטרופוס, משפחה או כל אדם אחר או קבוצה". עוד יש לציין, כי ביום 14.11.2001 חתמה ישראל על הפרוטוקול האופציונאלי לאמנה בדבר זכויות הילד בנושא מכירת ילדים, זנות ילדים ופורנוגרפיית ילדים כ"א 45(1530) 1 (נפתח לחתימה ב-2000), ואישררה אותו ביום 23.7.2008. פרוטוקול זה קובע איסור על העברת ילדים בעבור תשלום או כל תמורה אחרת, בין השאר למטרת ניצולם המיני.

8. האמנות הבינלאומיות בנושא מתייחסות הן להחלתם של איסורים פליליים על פעילות של סחר בבני אדם והן לסיוע לקורבנותיה של פעילות נתעבת זו. מאחר שהעתירה שבפנינו נסבה על הסיוע הניתן לקורבנות סחר, ראוי להתמקד בסעיף 6 לפרוטוקול פלרמו שעניינו "סיוע לקורבנות סחר בבני אדם והגנה עליהם". סעיף זה מפרט את החובות המוטלות על המדינות החברות בו במישורים אלה, ובהקשר לכך מתייחס לסיוע במסגרת ההליך הפלילי המתנהל בעניינם, כמו גם לנקיטת אמצעים לשיקום גופני, פסיכולוגי וחברתי. סעיף 7 לפרוטוקול משלים את סעיף ההגנה והסיוע וקובע כי על מדינות שבתחומן שוהים קורבנות סחר זרים לנקוט במקרים המתאימים באמצעים שיאפשרו להם להישאר בשטח המדינה, באופן זמני או קבוע.

9.  הפעילות במישור הבינלאומי עלתה בקנה אחד עם התפתחויות שאירעו גם בזירה הציבורית בישראל, והתפתחויות אלה אף הושפעו ממנה. ביום 13.6.2000 הוקמה ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת התופעה של סחר בבני אדם במדינת ישראל, בראשותה של חברת הכנסת דאז זהבה גלאון. ממצאיה של הוועדה הדגישו, בין השאר, את סבלם של קורבנות הסחר, את הנזקים הנגרמים להם וכפועל יוצא מכך את הזדקקותם הנפשית והפיזית לקבלת מענים מהמדינה (ראו: ועדת החקירה הפרלמנטרית למאבק בסחר בנשים – דין וחשבון מסכם (2005). כן ראו: בג"ץ 5637/07 פלונית נ' שר הבריאות, פסקה י"ד (15.8.2010)).

10. במהלך השנים התקבלו תיקוני חקיקה שונים שנועדו לתרום להתמודדות עם התופעה הנפשעת של סחר בבני אדם והחזקתם בתנאי עבדות, לסייע במיגורה ולהגן על קורבנותיה. בשנת 2001 תוקן חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) באופן שעיגן בו איסור פלילי על סחר בבני אדם למטרות זנות בלבד (ראו: חוק העונשין (תיקון מס' 56), התש"ס-2000). בהמשך לכך, התקבלו תיקוני חקיקה נוספים במסגרת חוק איסור סחר בבני אדם (תיקוני חקיקה), התשס"ז-2006 (להלן: חוק איסור סחר בבני אדם). תיקונים אלה הנהיגו לראשונה בישראל איסורים פליליים כלליים הנוגעים להיבטים של סחר בבני אדם, וכן עיגנו בין השאר את זכותם של הקורבנות להקלות שונות בהליך הפלילי ולסיוע משפטי על-פי חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972 (להלן: חוק הסיוע המשפטי), כמפורט להלן.

11. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 91) (איסור סחר בבני אדם), התשס"ו-2006, שהובילה לחוק איסור סחר בבני אדם, התייחסה במפורש להוראותיו של פרוטוקול פלרמו. ראוי להביא מן החלק הכללי של דברי ההסבר להצעת החוק:

"בשנים האחרונות רווחת בחברה הבין-לאומית תופעה חמורה בהיקפה של סחר בבני אדם, המגיעה לממדים של תעשיית 'עבדות מודרנית'… בישראל התפתחה תופעת הסחר בבני אדם במהלך 15 השנים האחרונות ועיקרה יבוא נשים מארצות מקור (דוגמת ברית המועצות לשעבר) למטרת העסקתן בזנות בישראל. עם זאת לאחרונה החלה להתפתח בישראל גם תופעה של סחר בבני אדם למטרות אחרות, למשל לשם הבאתם למצב של עבדות, נטילת אבר מאברי גופם ונטילת תינוקות ממי שילדה אותם… החוק המוצע נועד בעיקרון לשרת כמה מטרות: ראשית, להעניק כלים לשיפור המאבק בסחר בבני אדם ולהגנה על קרבנותיו, גם כשמדובר בסחר למטרות שאינן עיסוק בזנות. שנית, להתאים את החקיקה הישראלית לאמנות בין-לאומיות שעליהן חתמה מדינת ישראל כדי שהמדינה תוכל לאשררן ובכך לקחת חלק חשוב במאבק הבין-לאומי." (דברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 91) (איסור סחר בבני אדם), התשס"ו-2006, ה"ח 231, 236).

12. במרכז הדיון שבפנינו עומד סעיף 377א לחוק העונשין, שהוסף במסגרת חוק איסור סחר בבני אדם והחליף את סעיף 203א לחוק העונשין בנוסחו הקודם, שנשא את הכותרת "סחר בבני אדם לעיסוק בזנות". הסעיף בנוסחו הנוכחי קובע איסור פלילי על סחר בבני אדם, כך שיחול גם על פעולות פסולות נוספות כדלקמן:

"(א) הסוחר באדם לשם אחד מאלה או הסוחר באדם ומעמידו בכך בסכנה לאחד מאלה, דינו – מאסר שש עשרה שנים:

(1) נטילת איבר מאיברי גופו;

(2) הולדת ילד ונטילתו;

(3) הבאתו לידי עבדות;

(4) הבאתו לידי עבודת כפיה;

(5) הבאתו לידי מעשה זנות;

(6) הבאתו לידי השתתפות בפרסום תועבה או בהצגת תועבה;

(7) ביצוע עבירת מין בו.

(ב) נעברה עבירה לפי סעיף קטן (א), דינו של עובר העבירה – מאסר עשרים שנים.

(ג) המתווך לסחר באדם כאמור בסעיף קטן (א), בין בתמורה ובין שלא בתמורה, דינו כדין הסוחר באותו אדם.

(ד) בסעיף זה, 'סחר באדם' – מכירה או קניה של אדם או עשיית עסקה אחרת באדם, בין בתמורה ובין שלא בתמורה".

13. כמו כן, הוסף לחוק העונשין גם סעיף 375א הקובע איסור פלילי על החזקתו של אדם בתנאי עבדות:

"(א) המחזיק באדם בתנאי עבדות לצורכי עבודה או שירותים לרבות שירותי מין, דינו – מאסר שש עשרה שנים.

(ב) נעברה עבירה לפי סעיף קטן (א) בקטין, דינו של עובר העבירה – מאסר עשרים שנים.

(ג) בסימן זה, 'עבדות' – מצב שבו מופעלות כלפי אדם סמכויות המופעלות ככלל כלפי קניינו של אדם; לענין זה, יראו שליטה ממשית בחייו של אדם או שלילת חירותו כהפעלת סמכויות כאמור".

14. איסורים פליליים אלה אינם רק "חוק שבספר", אלא נאכפים ומדיניות הענישה שאומצה ביחס אליהם היא מחמירה (ראו למשל: ע"פ 3813/06 קוניאבסקי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (11.4.2007); ע"פ 5692/06 ארחיפוב נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (24.2.2008)). מדיניות זו מביאה לידי ביטוי גם את מחויבותה של מדינת ישראל לעקרונות שהותוו במישור הבינלאומי בכל הנוגע למאבק בסחר בבני אדם. ראוי להביא בעניין זה מדבריה של השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 10489/06 עופר נ' מדינת ישראל (14.1.2010) (להלן: עניין עופר):

"שינויים שחלו בחקיקה הישראלית, המצביעים על מגמת הרחבה של תחום פרישתה של העבירה והחמרת העונש הקבוע בגינה, הם חלק ממגמה כלל-עולמית, המבקשת להילחם בתופעת הסחר בבני אדם, ולמצות את כל הדרכים הקיימות כדי למגרה. במסגרת זו, הצטרפה ישראל בשנת 2001 ל'פרוטוקול למניעה, מיגור וענישה של סחר בבני אדם, במיוחד נשים וילדים, הנספח לאמנת האו"ם נגד הפשע המאורגן הבינלאומי'… בהצטרפה לפרוטוקול, הביעה ישראל את תמיכתה במטרות אלה, ואת נכונותה לקחת חלק פעיל במאבק הכלל-עולמי בתופעה החמורה של סחר בבני אדם" (שם, בפסקה 73).

15. כפי שצוין בפתח הדברים, ההתמודדות עם התופעה של סחר בבני אדם היא רב- תחומית ואמורה להתנהל – גם לפי המסמכים הבינלאומיים – הן במישור הפלילי והן במישור של רווחה ושיקום ביחס לקורבנות עצמם. הפעולות שנעשות במישורים השונים נועדו לסייע, כל אחת מכיוונה, באותו מאבק, אך כל אחת מהן עומדת בפני עצמה. להבחנה בין המישור הפלילי לבין מישור הרווחה והשיקום ישנם שורשים בנוסחו של פרוטוקול פלרמו עצמו, שלאורו יש לפרש את הדין הפנימי, כפי שמחייבת חזקת התאמת הדינים (ראו למשל: בג"ץ 4542/02 עמותת "קו לעובד" נ' ממשלת ישראל, פ"ד סא(1) 346, 379 (2006)). פרוטוקול זה מסדיר, תוך הפרדה ברורה, את סוגיית ההפללה ואת סוגיית ההגנה והסיוע לנפגעי הסחר. סעיף 5 לו קובע את החובה להגדיר כאיסור פלילי פעולה של סחר שנעשתה "במתכוון". לעומת זאת, סעיף 6 קובע את חובות המדינה בכל הנוגע לסיוע ולטיפול בקורבנות הסחר. עולה מן הדברים שהענקת הזכאות הטיפולית אינה תלויה בהכרח בהפללה. הטעמים לכך ברורים, בין בשל הרף הגבוה הקבוע בדין להרשעה בפלילים ובין על רקע המורכבות שנלווית פעמים רבות להעמדה לדין בעבירות מסוג זה, בין השאר על רקע חששותיהם של הקורבנות מפני הגשת תלונה שמקשים על גיבוש תשתית ראייתית מספקת לניהול ההליך הפלילי.

16.  בישראל, הטיפול בקורבנות הסחר – בשונה מן האיסורים הפליליים בנושא – אינו מבוסס כיום על חקיקה, כי אם על שורה של החלטות ממשלה ונהלים. להלן יפורטו עיקרי הדברים שנקבעו בהחלטות הממשלה, הרלוונטיים לענייננו.

17.  ביום 1.12.2002 התקבלה החלטת ממשלה מס' 2806 שעניינה "הקמת מקלט לקורבנות סחר בבני-אדם לעיסוק בזנות". החלטה זו קבעה כי יש להקים מקלט לקורבנות סחר בבני אדם כאשר קיימת "ראשית ראיה לכך שנעברה בהם עבירה של סחר בבני אדם למטרות עיסוק בזנות" (בהתאם לנוסחו הקודם של סעיף 203א לחוק העונשין). כן נקבע בסעיף 1 להחלטה זו, כי הקביעה אם ישנה ראשית ראיה כאמור תהיה נתונה "לממונה על החקירה". עוד יצוין, כי ביום 21.5.2006 התקבלה החלטת ממשלה מס' 63 שעניינה "הקמת ועדת מנכ"לים קבועה ומינוי מתאם בתחום המאבק בסחר בבני אדם", בגדרה נקבע כי תוקם ועדת מנכ"לים שתהיה אחראית על תיאום המדיניות והפעילות ממשלתית בכל הנוגע למאבק בסחר בבני אדם במישורי האכיפה, המניעה וההגנה על הקורבנות. בנוסף, נקבע כי תוקם יחידת תיאום במשרד המשפטים המיועדת לעסוק בסוגיה זו, וזו אכן הוקמה ופועלת עד היום.

18. כמו כן, ביום 2.12.2007 התקבלה החלטת ממשלה מס' 2670 שעניינה "תכניות לאומיות למאבק בסחר בבני אדם וקביעת פתרונות שיכון לקורבנות" (להלן: החלטת הממשלה מס' 2670). החלטה זו קבעה בין השאר כי יש להקים מסגרות שבהן ישוכנו קורבנות סחר ועבדות, וכי תנאי לזכאות להשתלב בהן יהיה קביעה מקדמית של משטרת ישראל כי מדובר בקורבן סחר או החזקה בתנאי עבדות, על בסיס ראיות שהוצגו בפניה. כן צוין בהחלטה כי במידת הצורך קביעה זו תיעשה בהתייעצות עם המתאמת הבין משרדית בנושא המאבק בסחר בבני אדם (להלן: המתאמת הבינמשרדית). כך למעשה הוקנתה הסמכות לקביעה כי קיימת "ראשית ראיה" לכך שנעברה באדם עבירת סחר בבני אדם למשטרת ישראל.

19.  יצוין עוד כי נוהל מס' 6.3.0008 שעניינו "טיפול במתן מעמד לנפגעי עבדות וסחר בבני אדם לעבדות ולעבודת כפייה" (להלן: נוהל קורבנות סחר) של רשות האוכלוסין וההגירה מקנה למי שהוכרו כקורבנות סחר ועבדות מעמד זמני בישראל ותקופת שיקום בת שנה. סעיף ב.1 לנוהל קורבנות סחר קובע כי "ככלל, נוהל זה יחול, ככלל, על מי שהומצא לגביו אישור ממשטרת ישראל או מידע תומך מהתמ"ת או גורם מוסמך אחר, או ראיות מהימנות אחרות כי מדובר בקורבן לפי נוהל זה".

20. ואכן, ביום 15.2.2004 הוקם המקלט הראשון לנשים קורבנות סחר, ולאחר מכן הוקם מקלט נוסף גם לגברים. החל משנת 2013 פועל גם המרכז הארצי לטיפול בשורדי סחר בבני אדם, במתכונת של מרכז יום לנפגעי סחר בבני אדם והחזקה בתנאי עבדות המתגוררים בקהילה.

21. להשלמת התמונה, ראוי להתייחס גם להחלטת ממשלה מס' 4463 מיום 13.1.2019 שעניינה "תכנית לאומית למאבק בסחר בבני אדם 2024-2019 ותיקון החלטת ממשלה" (להלן: החלטת ממשלה מס' 4463). זו התקבלה אמנם במועד מאוחר להחלטות שהתקבלו בעניינה של העותרת, כמפורט להלן, אך יש בה כדי לשפוך אור על המחויבות הנמשכת של המדינה לטיפול בבעיה – שלצד מצבי "גרעין" מובהקים משתרעת גם אל עבר מצבים מגוונים בעלי מופעים משתנים. בעיקרו של דבר, הממשלה אישרה בה היערכות לתכנית חומש לאומית חדשה לכלל סוגי הסחר בבני אדם והעבדות המודרנית, המתאימה לדפוסי העבריינות הנוהגים כיום. בהחלטה צוין כי תכנית החומש, אשר טרם גובשה במלואה, "תחולק לארבעה ראשים כמקובל בדין הבינלאומי – מניעה, הגנה על קורבנות, אכיפה ושיתוף פעולה, כאשר בכל אחד מהמישורים תהיה התמקדות בהגנה על קטינים ועל נפגעי העבירה כעקרון ראשון במעלה". כמו כן, החלטת הממשלה התוותה קווים מנחים לתכנית, ובכלל זה צוין בה כי בתחום ההגנה על הקורבנות יש למקד את המאמצים באוכלוסיות פגיעות ובכללן אוכלוסיית הנשים.

זכויותיהם של קורבנות הסחר והעבדות בישראל

22.  המערך הנורמטיבי שפורט לעיל כולל היבטים מערכתיים, ולצדם היבטים קונקרטיים המקנים זכויות למי שהוכרו כקורבנות סחר. העתירה שבפנינו מכוונת להכרה בעותרת כקורבן סחר, על מנת שהכרה זו תסייע לה במימוש זכויות שונות. על כן, ראוי לחזור ולבחון את ההסדרים שהוצגו תוך מיקוד בזכויות האינדיווידואליות שהם מקנים. זכויות אלה מפורטות במסמך הנושא את הכותרת "זכויות קורבנות סחר בבני אדם בישראל" (היחידה לתיאום המאבק בסחר בבני אדם, 30.4.2019).

23.  זכויות במישור הפלילי – ראוי לפתוח בכך שככלל, קורבנות הסחר לא יועמדו לדין בעבירות הקשורות באופן אינטגרלי לעבירת הסחר שבוצעה בהם ("מדיניות העמדה לדין של נפגעי סחר בבני אדם, החזקה בתנאי עבדות ועבודות כפייה" הנחיות פרקליט המדינה 2.23 (התשע"ז)). כמו כן, הם זכאים להקלות הנוגעות למתן העדות במשפט ולשמירה על פרטיותם. בכלל זה, בית המשפט רשאי לגבות מהם עדות מוקדמת, שלא בנוכחות הנאשם, וכן להורות על איסור פרסום או על קיום הדיון בעניינם בדלתיים סגורות (סעיף 117(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982; סעיף 68(ב)(9) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). כמו כן, קורבנות הסחר זכאים, ככלל, לפסיקת פיצויים לטובתם כקורבנות עבירה, והימנעות בית המשפט ממתן פיצוי כאמור מחייבת הנמקה (סעיף 377ג לחוק העונשין). בנוסף, כפי שכבר צוין, הקורבנות זכאים לקבל סיוע משפטי מהמדינה בהליכים אזרחיים הנובעים מביצוע העבירות כמו גם בהליכים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (סעיף 1 לתוספת לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972)).

24. זכויות במישור הסוציאלי – במישור ההגנה והשיקום, מי שהוכרו כקורבנות סחר או עבדות זכאים לפיצויים ולמענקים למטרות שיקום וטיפול, ולצורך כך הוקמה קרן ייעודית לטיפול ברכוש שחולט ובקנסות שהוטלו בתיקים אלה (להלן: הקרן הייעודית). הקרן הייעודית מסייעת לקורבנות באמצעות חלוקת הנכסים המופקדים בה למטרות שיקום, טיפול והגנה עליהם, במתכונת של הקצאת כספים מדי שנה. כמו כן, הקורבנות זכאים לדור במקלטים ובדירות מעבר לפרק זמן של שנה (זכאות שניתנת להארכה במקרים חריגים), ובהם ניתן להם דיור, מזון, ביגוד, דמי כיס וכיוצא באלה, כמו גם שירותים פסיכו-סוציאליים, שירותים רפואיים, וכן סיוע בהשמה מקצועית. עוד יצוין, כי קורבנות סחר או עבדות שהם אינם אזרחי ישראל זכאים, כאמור, לקבלת אשרות שהיה זמניות לצרכי מתן עדות מטעמם בהליך הפלילי וכן למטרות שיקום.

עיקרי התשתית העובדתית, טענות הצדדים והדיון בעתירה

25.  מן הרקע הכללי על קורבנות סחר ועבדות והמאמצים לסייע להם, אעבור עתה למקרה פרטי קשה במיוחד, זה שהובא לפתחנו.

26. העותרת היא אזרחית ישראלית, בת למשפחה ממוצא בדואי שגדלה באזור הדרום. על-פי הנטען בעתירה, בני משפחתה של העותרת נהגו להכות אותה דרך קבע ואף אסרו עליה להשתלב במסגרות חינוכיות באופן סדיר. במהלך שנות ילדותה, כך נטען, העותרת נכלאה בבית הוריה, אולצה לעבוד בעבודות קשות ללא תמורה ואף לא הורשתה לצאת מתחומי השבט שבו גדלה. בחודש נובמבר 2011, בהיותה כבת 16, היא הושאה על-ידי אביה, שקיבל מוהר בסך 5,000 דינר ירדני, לגבר כבד ראייה ובעל אינטליגנציה גבולית. לטענת העותרת, הנישואין נעשו בניגוד מוחלט לרצונה, תחת איומים וחרף תחנוניה. חיי הנישואין שלה, כך נטען, היו קשים מנשוא. לטענת העותרת, במסגרת הנישואין נכפו עליה יחסי מין, בחלק מהזמן היא הוחזקה סגורה בחדר ובעלה ובני משפחתו הכו אותה באופן תדיר ויומיומי. כאשר היא ניסתה לברוח, כך נטען, היא נלכדה בשנית ולאחר מכן הוחזקה קשורה. עוד טוענת העותרת, כי במהלך תקופת נישואיה היא ניסתה לשים קץ לחייה מספר פעמים. בסופו של דבר, לאחר אחד מניסיונות ההתאבדות, העותרת אושפזה בבית חולים והוחזרה לבית הוריה שלבסוף הסכימו לגירושיה והשיבו לבעלה, לדרישתו, מחצית מסכום המוהר. נישואיה של העותרת הסתיימו בסמוך לחודש נובמבר 2012. לטענת העותרת, לאחר הנישואין היא נכלאה בבית הוריה בשנית, שם היא נפלה קורבן לאלימות פיזית ומילולית, על רקע פגיעה נטענת בכבוד המשפחה.

27. בחודש ינואר 2013, בעת שהייתה כבת 17, העותרת הושאה פעם נוספת לגבר שלא הכירה והעביר לידי אביה מוהר בסך 5,000 דינר ירדני. גבר זה היה מבוגר ממנה ביותר מ-20 שנים, ובאותה עת היה נשוי לאישה אחרת ואב לילדים. על-פי הנטען, בליל הכלולות הוא כפה את עצמו עליה, אנס אותה ואף הכה אותה בכל חלקי גופה. בבוקר המחרת, כך נטען, העותרת פנתה בתחנונים לבנות משפחתו בבקשה שיסייעו לה לעזוב אך הן סרבו. בהמשכו של אותו יום העותרת דקרה אותו למוות באמצעות סכין.

28. בשלב זה, בהיותה כבת 17, העותרת הועמדה לדין. במרכזו של כתב האישום שהוגש נגדה עמדה עבירת רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין כנוסחו אז (של בעלה השני). עם זאת, הוא כלל גם עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק זה (בהתייחס לאירוע שבו איימה על בעלה הראשון במהלך נישואיה הראשונים). מבלי להידרש לפרטים, יצוין כי ביום 6.3.2014 העותרת הורשעה במסגרת הסדר טיעון בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בשבתו כבית משפט לנוער (תפ"ח 42893-01-13, סגנית הנשיא (כתוארה אז) ר' יפה-כ"ץ והשופטים א' ואגו ו-י' צלקובניק). על רקע נסיבות חייה הקשות והיותה קטינה בעת ביצוע העבירות (ובהעדר חובה להשית עליה עונש של מאסר אולם, בהתאם לסעיף 25(ב) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971), ביום 14.7.2014 ניתן גזר הדין בעניינה של העותרת, בהתאם להסכמה בהסדר הטיעון, וזה כלל עונש של מאסר בפועל בן 11 שנים החל מיום מעצרה שחל ביום 3.1.2013, וכן מאסר על תנאי למשך 12 חודשים. בית המשפט המחוזי הדגיש את נסיבותיו החריגות של המקרה, בציינו כי "מדובר במי שהייתה קטינה, שעד לנישואיה עם המנוח חיה חיים אומללים ביותר, לשון המעטה, ואלה עיצבו את אישיותה, פחדיה ותחושותיה. אך גם השעות הספורות בהן הייתה נשואה למנוח היו אומללות וקשות, ועל רקע נסיבות חייה, ההתעללויות וההשפלות שעברה בחייה הקצרים, הרי שהעונש המוסכם על הצדדים – סביר" (שם, בעמ' 6). בהמשך, היא הגישה לנשיא המדינה בקשת חנינה. תחילה נדחתה הבקשה ביום 15.2.2017, אך לימים, כמפורט בהמשך, התקבלה בקשת חנינה נוספת של העותרת ועונשה קוצר. זאת, לאחר שהעתירה כבר הוגשה. הדברים יוצגו על-פי סדרם: ראשון-ראשון, ואחרון-אחרון.

29. ביום 26.9.2017 פנתה העותרת במכתב שמוען לראש הממשלה, למשרד החוץ ולשרת המשפטים דאז, ובו ביקשה כי יכירו בה כקורבן סחר בבני אדם. בהמשך לכך, ביום 4.10.2017 פנתה העותרת למתאמת הבינמשרדית בבקשה לקבל הכרה כקורבן סחר בבני אדם. המתאמת הבינמשרדית השיבה לעותרת כי היא תעביר את הפנייה לגורמים הרלוונטיים.

30. ביום 22.2.2018 הוגשה העתירה שבפנינו. בעיקרו של דבר, נטען בה כי יש להכיר בעותרת כקורבן סחר בבני אדם וכקורבן החזקה בתנאי עבדות, וכי פניותיה לרשויות בנדון לא נענו. לשיטתה של העותרת, הן מהלך חייה בילדותה והן הנישואין שנכפו עליה פעמיים מקיימים את יסודותיהן של עבירות אלה. אשר לנישואין הכפויים, העותרת טוענת כי הלכה למעשה מדובר במעשה של סחר באדם במטרה שתבוצע בו עבירת מין, בהתאם לסעיף 377א(7) לחוק העונשין. עוד נטען, כי הימנעותה של המדינה מלהכיר בעותרת כקורבן סחר אינה עולה בקנה אחד עם התחייבויותיה במישור הבינלאומי.

31. לאחר הגשת העתירה נבחנה בקשתה של העותרת להכרה בה כקורבן סחר בבני אדם וכקורבן החזקה בתנאי עבדות, וביום 10.7.2018 המדינה עדכנה כי הממונה על המאבק בסחר בבני אדם במשטרת ישראל, היא הגורם המוסמך להכריע בבקשות מסוג זה (להלן: הממונה המשטרתית), דחתה את הבקשה בקבעה כי לא מתקיימים בעניינה של העותרת התנאים הדרושים לשם הכרה בה כקורבן סחר או עבדות. מחמת חשיבות הדברים הם יובאו בלשונם:

"לעמדתי, לאחר בחינת נסיבות העניין, הנישואין אינם מגבשים את יסודות המעשה הנדרשים לכדי עבירה של סחר שבוצעה על-ידי הוריה של העותרת. זאת, כיוון שקשה לטעון כי הוריה של […] צפו בעת ההחלטה להשיאה כי היא תובא לתנאי עבדות או עבודת כפייה או תנוצל לצורך ביצוע עבירת מין בה, לא כל שכן לעניין החלופות האחרות שאינן מתאימות לענייננו. כלומר, לא מצאנו ראיות לכך שהעברת […] לנישואין נעשתה במודע לאפשרות של העמדתה בסכנה לאחת החלופות לפי הוראות החוק. בהקשר זה, יוער, כי השאת בני זוג בניגוד לרצון מי מהם אינה חלופה הכלולה בין סעיפי החוק.

באשר לעבירה של החזקה בתנאי עבדות, כאמור, סעיף 375א לחוק העונשין מגדיר את העבירה כהחזקה בתנאי עבדות 'לצורכי עבודה או שירותים לרבות שירותי מין'. בענייננו, עמדתי היא, כי חומר הראיות כפי שנבחן על-ידי אינו מצביע על החזקתה של העותרת בתנאי עבדות, ובכלל זאת, לא ניתן להסיק מחומר הראיות כי העותרת הוחזקה לצורכי עבודה או שירותים לרבות שירותי מין" (ההדגשות במקור – ד' ב' א').

32. בתגובתה מיום 1.8.2018 טענה העותרת כי פרשנותה של המדינה לסעיף 377א לחוק העונשין שגויה ומצמצמת יתר על המידה, ובהקשר זה הדגישה כי לנוכח נסיבות חייה הקשות, שבגדרן היא נמסרה על-ידי הוריה בניגוד לרצונה, נשללה ממנה חירותה ונכפו עליה יחסי מין – היה על המדינה להכיר בה כקורבן סחר ועבדות. אשר לשאלה אם הוריה היו מודעים לאפשרות של העמדתה בסכנה עובר להשאתה, העותרת טענה כי הם ידעו שהיא מתנגדת לנישואין ואף היו ערים להתעללות מצדו של הבעל הראשון ולניסיונותיה לשים קץ לחייה בתקופה זו. הדבר לא מנע מהם, לטענתה, מלכלוא אותה בשנית ולהשיאה פעם נוספת, בניגוד לרצונה. העותרת הוסיפה וטענה כי ההחלטה שקיבלה הממונה המשטרתית היא שגויה, וכי יש טעם לפגם בכך שהתקבלה על-ידי מי שאינה בעלת השכלה משפטית.

33. ביום 31.8.2018 החליט נשיא המדינה להקל בעונשה של העותרת לתקופת מאסר בפועל של 9 שנים וחודש אחד, ובהמשך לכך ביום 18.12.2018 הורתה ועדת השחרורים על שחרורה המוקדם של העותרת ממאסר (וש"ר 38017-08-18). בין תנאי השחרור של העותרת, נקבע כי היא תיקח חלק בתכנית שיקום אשר הוכנה עבורה על-ידי הרשות לשיקום האסיר (להלן: רש"א) שמשכה המתוכנן הוא שלוש שנים. במהלך השנה הראשונה, כך נקבע, העותרת תתגורר בהוסטל של רש"א המיועד לנשים.

34. בהודעת עדכון מיום 21.3.2019 טענה המדינה כי לנוכח שחרורה של העותרת ממאסר והתכנית הטיפולית והשיקומית המקיפה שהוכנה בעניינה על-ידי רש"א – הכוללת מגורים בהוסטל למשך שנה לפחות ומענה כוללני לצרכיה – הלכה למעשה, הנפקות המעשית שתהיה להכרה בעותרת כקורבן סחר בעת הזו היא מוגבלת. זאת, בשים לב לכך שהעותרת היא אזרחית ישראלית הזכאית ככזו לרשת ביטחון רחבה של זכויות סוציאליות, בשונה מעניינם של קורבנות סחר שאינם אזרחי המדינה.

35. ביום 25.3.2019 התקיים דיון ראשון בעתירה (השופטים ע' ברון ו-ע' גרוסקופף יחד עמי), ובו חזרו הצדדים על עיקרי טענותיהם. בתום הדיון ניתנה החלטה שהורתה למדינה להגיש הודעת עדכון שתכלול התייחסות לזכויות המוקנות לקורבנות סחר בבני אדם, לצד הבהרה אילו מהזכויות האמורות מוקנות לעותרת.

36.  ביום 20.6.2019 הגישה המדינה הודעה משלימה המפרטת את הזכויות הנלוות להכרה באדם כקורבן סחר: זכויות והקלות בהליכים משפטיים הנוגעים על דרך הכלל לעבירות הסחר; פיצויים; מענקים למטרות שיקום, טיפול והגנה; הסדרת מעמד בישראל; ושיקום וטיפול, המותנים ככלל בשהיית האדם במקלט ייעודי לקורבנות הסחר. אשר לזכויותיה של העותרת, המדינה טענה כי היא מצויה בהליך שיקומי מקיף, המלווה בתכנית טיפולית המוכוונת בין היתר להתמודדות עם טראומה ולהשמה תעסוקתית. המדינה הוסיפה וטענה בהקשר זה כי במידת הצורך, העותרת רשאית לפנות למרכז סיוע לנפגעי תקיפה מינית או לקבל סיוע מגורמים חיצוניים נוספים. עוד טענה המדינה, כי גורמי הטיפול בהוסטל מלווים את העותרת ומסייעים לה באופן תדיר.

37. אשר לפער הקיים בין הסיוע הניתן לעותרת כיום לבין זה שהיה ניתן לה אילו הייתה מוכרת כקורבן סחר, המדינה טענה כי הוא מתבטא בשני מוקדים עיקריים. ראשית, הובהר כי לעותרת לא תינתן אפשרות להגיש בקשה לקבלת סיוע מהקרן הייעודית, אך צוין כי ממילא מדובר בבקשה שנבחנת בהתאם לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים לכך, כך שלא ניתן להעריך אם הייתה זוכה לתמיכה בסופו של דבר. שנית, נטען כי במצב שבו העותרת אינה מוכרת כקורבן סחר, היא תוכל לקבל סיוע משפטי בכפוף לעמידתה בתנאי הזכאות הקבועים בחוק.

38. באשר להליך של בחינת בקשות להכרה כקורבן סחר או עבדות, ציינה המדינה כי סעיף 3(ג) להחלטת הממשלה מס' 2670 מקנה את הסמכות להכיר באדם כקורבן סחר לגורם חקירתי-מקצועי במשטרת ישראל. בחינה זו, כך הובהר, תיעשה על יסוד ראיות מינהליות, ומכאן שהרף הראייתי הנדרש בגדרה נמוך ביחס לזה הנדרש לשם נקיטה בהליך פלילי. בהקשר זה צוין כי בהליך זה ניתן לבחון חומרים שאינם עולים כדי חומרי חקירה, וכן ראיות שאינן קבילות בפלילים.

39. בהתייחס לעניינה של העותרת עצמה, המדינה ציינה כי ההחלטה ניתנה על יסוד מכלול רחב של מסמכים, ובהם ההודעות שנמסרו בחקירה המשטרתית שנסבה על ביצוע עבירת הרצח, הן על-ידה והן על-ידי אחרים, ובכלל זה על עדותו של אביה באותו הליך, כמו גם על תסקירים סוציאליים וחוות דעת פסיכולוגית שניתנו בזמן אמת ואף לאחר סיומו של ההליך הפלילי. בהתחשב בכל האמור לעיל, המדינה סברה כי ההחלטה שהתקבלה על-ידי הממונה המשטרתית היא סבירה ומצויה בתחום עליו היא אמונה – הערכת משקלן ודיותן של ראיות – ועל כן אין להתערב בה.

40. ביום 2.7.2019 הוצא צו על תנאי (השופטים ברון ו-גרוסקופף יחד עמי) המורה למדינה להבהיר מדוע לא יכירו בעותרת כקורבן סחר בבני אדם. בתצהיר התשובה מטעם המדינה, שהוגש ביום 16.1.2020, היא שבה על עמדתה כי הגם שמסכת חייה של העותרת הייתה קשה ביותר – לא נמצאו אינדיקציות, ולו ברמה של ראשית ראיה, לכך שנעברה בה עבירה של סחר בבני אדם. המדינה הזכירה כי בחינת בקשתה של העותרת, אשר הוגשה למעלה משלוש שנים לאחר שהסתיים ההליך הפלילי נגדה, התבססה במידה רבה על הודעות שנגבו במסגרתו, ממנה ומאחרים, כמו גם על ההחלטות השיפוטיות שניתנו בעניינה של העותרת ותסקירים וחוות דעת שנערכו על-ידי גורמי הרווחה והטיפול. לשיטת המדינה, מראיות אלה עולה כי אף שקיימות אינדיקציות מסוימות לכך ששיקולים כלכליים עמדו ביסוד החלטתם של הוריה של העותרת להשיאה, וכן לכך שהיא לא הסכימה לנישואין וליחסי המין – לא הונח בסיס לקביעה שבעת השאתה הוריה צפו את שעתיד להיגרם לה. המדינה עמדה על טענותיה, הגם שציינה כי מטבע הדברים החקירות וההליך המשפטי שהתקיים התמקדו בבחינת עבירת הרצח שבה הועמדה העותרת לדין, להבדיל מהמעשים שבוצעו בה. המדינה ציינה כי הוריה של העותרת לא נחקרו במישרין בקשר להחלטותיהם להשיא אותה.

41. ביום 17.5.2020 הגישה המדינה הודעת עדכון, ובה היא ציינה בין השאר כי הוקמו צוותים בינמשרדיים שנועדו ליישם את החלטת הממשלה מס' 4463, תוך התמקדות בין השאר בהגנה על קטינים ונפגעי העבירה. המדינה הוסיפה כי במסגרת זו ייבחן גם תחום ההגנה על הקורבנות, וכן ימוקדו המאמצים בפיתוח מענים מתאימים לאוכלוסיות פגיעות, ובהן נשים וקטינים. עוד צוין, כי הגורמים האמונים על יישומה של התכנית הלאומית יפעלו לשיפור מנגנון הזיהוי של הקורבנות, תוך בחינת הרף הראייתי הנדרש להכרה באדם כקורבן סחר והקניית הסמכות להכרה זו לממונה המשטרתית. בעיקרי הטיעון מיום 18.5.2020 ציינה המדינה, למען שלמות התמונה, כי ההחלטה בעניינה של העותרת התקבלה לאחר שנשמעו עמדותיהם של גורמים רלוונטיים במשרד המשפטים. בהמשך לכך פורט כי המשנה לפרקליט המדינה (פלילי) סבר גם כן כי בנסיבות העניין לא נמצאה ראשית ראיה לכך שנעברו בעותרת עבירות הסחר או העבדות. זאת, בשונה מהמתאמת הבינמשרדית שסברה כי הגם שמדובר "במקרה גבולי ולא מובהק מבחינת האינדיקציות", נכון היה לקבוע אחרת (סעיף 60 לעיקרי הטיעון).

42. ביום 20.5.2020 התקיים דיון המשך בעתירה (חברי השופט מ' מזוז ו-י' וילנר יחד עמי) בהתנגדות לצו על תנאי. בנוסף להסבר ביחס לעמדתה המשפטית, המדינה עדכנה ביחס למצבה הנוכחי של העותרת. בין היתר, נמסר כי על רקע קשיים בתהליך השיקום של העותרת בעת שעברה למגורים עצמאיים בקהילה, הוחלט כי תשוב למגורים בהוסטל. בהקשר זה הובהר, במישור המעשי, כי העותרת נדרשת לשלם 800 שקלים בחודש עבור מגורים אלה, בניגוד למגורים במקלט הייעודי לקורבנות סחר בבני אדם שאינם כרוכים בתשלום.

43.  העותרת מצדה הצביעה על כך שהסיוע שהיא מקבלת הוא חסר, בשל הדגש המושם בשיקומה כמי שהורשעה ברצח, ללא התייחסות מספקת להיותה קורבן לעבירות. באופן יותר ספציפי, הצביעה באת-כוחה של העותרת על הזדקקותה הכלכלית המשמעותית – בהקשר של מעבר למגורים בקהילה, כמו גם של מיצוי זכויותיה מול המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) וקופת חולים, וכן קבלת טיפולים שונים שהיא זקוקה להם (תמיכה נפשית, טיפולי שיניים ועוד).

44.  בתום הדיון ניתנה החלטה המורה למדינה להגיש הודעת עדכון שתכלול התייחסות לשאלה האם העותרת זכאית לסיוע משפטי שיוכל להקל עליה למצות את זכויותיה, לצד הבהרה האם כאסירה משוחררת היא זכאית לסיוע נוסף שטרם קיבלה. כמו כן, באת-כוח העותרת התבקשה לעדכן האם נעשתה פניה בשמה לקבלת הטיפולים.

45. בהודעת העדכון מיום 11.6.2020 ציינה המדינה, כי לפנים משורת הדין ניתן יהיה להעניק לעותרת סיוע משפטי בהגשת תביעה למל"ל לקבלת קצבת נכות כללית. בהודעת העדכון המשלימה מטעם העותרת מיום 1.7.2020 היא שבה על טענתה כי יש לדחות את עמדת המדינה הגורסת כי אין חשיבות מעשית להכרה בה כקורבן סחר. ביום 20.8.2020 העותרת הגישה הודעה נוספת, ובה עדכנה כי הוועדה הרפואית של המל"ל הכירה בה כסובלת מהפרעת דחק פוסט טראומטית, אך אחוזי הנכות שנקבעו אינם מזכים אותה בגמלה ועל כן הכרה בה כקורבן סחר היא בעלת חשיבות גם במישור המעשי.

46. לבסוף יצוין, כי ביום 24.3.2020 ולאחר שהוגש תצהיר התשובה, מרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל הגיש בקשה להצטרף להליך במעמד של ידיד בית המשפט. בהתחשב בשלב המתקדם שבו היא הוגשה, לא ראינו לאשר את בקשת ההצטרפות.

דיון והכרעה

47. לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה שיש לקבל את העתירה בחלקה ולהפוך את הצו על תנאי למוחלט במובן זה שהדיון בעניינה של העותרת יוחזר לבחינתם של הגורמים המוסמכים לכך, וכך אציע לחבריי לעשות. אני סבורה כי בשלב זה ניתן לומר שלמצער עניינה של העותרת לא זכה להתייחסות שלו היה ראוי מהיבט התשתית העובדתית של ההחלטה שהתקבלה, והוא טעון השלמה, כפי שאפרט להלן.

48. ראוי להקדים ולומר, כי בשלבים מסוימים ניתן היה להתרשם כי לכאורה במישור המעשי אין מקום להמשך הדיון בעתירה מאחר שרבות מן הזכויות המוקנות למי שהוכרו כקורבנות סחר עומדות ממילא לעותרת – בין בהיותה אזרחית ישראלית ובין במעמדה כאסירה משוחררת המצויה בהליכי שיקום. אולם, בחינה מדוקדקת של הדברים מלמדת כי גם מן הבחינה המעשית אילו העותרת הייתה מוכרת כקורבן סחר, היא הייתה זכאית לזכויות מסוימות שאינן עומדות לה. כמו כן, אף אין לשלול את האפשרות שלהכרה באדם כקורבן סחר עשויה להיות גם חשיבות הצהרתית-אקספרסיבית, מן ההיבט של מתן תוקף לחוויותיו ולסבלו. בהתחשב בהזדקקותה הכלכלית והרגשית המשמעותית של העותרת, הטראומות הקשות שחוותה והיותה נעדרת מערכות תמיכה, אין לומר שהדיון בעתירה אינו נדרש.

סחר בבני אדם וכפיית מעשים מיניים

49. בעיקרו של דבר, כמפורט לעיל, עמדתה של העותרת מבוססת על הטענה שהמקרים שבהם היא הועברה מרשות הוריה לרשות בני הזוג שלהם הושאה היו בפועל מקרים של סחר בבני אדם, הגם שאלה חסו תחת מטרייה של נישואין. המדינה מצדה הצביעה על כך שרשימת המטרות או הסכנות המנויות בעבירת הסחר בבני אדם כקביעתה בסעיף 377א לחוק העונשין אינה כוללת נישואין בכפייה. עם זאת, המדינה לא טענה כי עריכתו של טקס נישואין סותרת כשלעצמה את האפשרות שנעברה באשה עבירת סחר, ואף התייחסה למקרים בודדים שבהם הוכרו נשים כקורבנות סחר או כמי שהוחזקו בתנאי עבדות גם כאשר ברקע הדברים היו נישואין (עמ' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 20.5.2020). מקובלת עלי עמדתה של המדינה כי חקיקה מפורשת נגד נישואי כפייה היא עניין למחוקק לענות בו, כפי שניתן ללמוד גם מן המצב המשפטי במדינות אחרות (ראו למשל:Frances Simmons & Jennifer Burn, Without Consent: Forced Marriage in Australia, 36 Melbourne U. L. Rev. 971 (2013); Mohammad Mazher Idriss, Forced Marriages – The Need for (Criminalization?, Crim. L. Rev. 687 (2015)). עם זאת, החשוב לענייננו הוא שהצדדים אינם חלוקים באשר לכך שעבירות סחר עשויות להיעבר גם בנסיבות שבהן נערך טקס נישואין. במלים אחרות, טקס הנישואין כשלעצמו אין בו כדי "להלבין" את מה שהוא סחר באדם, ככל ששאר יסודותיה של עבירה זו מתקיימים. על כן, לא אמקד את דברי בכך, ואסתפק במספר הערות קצרות קודם שאעבור לבחון את אופן בחינת עניינה של העותרת הלכה למעשה.

50. על-פי נוסחו של סעיף 377א לחוק העונשין, שהובא לעיל, עבירת הסחר בבני אדם מבוססת, בעיקרה, על שני אדנים: פעולת הסחר עצמה, ובצדה המטרות שלשמן היא בוצעה או הסיכונים שהיא עלולה להוליד (נטילת איבר, הולדת ילד, עבדות וכולי). הפעולה של "סחר באדם" מוגדרת בסעיף זה באופן רחב יחסית, ככוללת "מכירה או קניה של אדם או עשיית עסקה אחרת באדם, בין בתמורה ובין שלא בתמורה". למעשה, לפי הגדרה זו ובהתאם לפרשנות שניתנה לה בפסיקה, העברה של אדם מחזקתו של אדם אחד לחזקתו של אחר, בניגוד לרצונו, בתמורה או שלא תמורה, נחשבת לסחר באדם (ראו למשל: עניין עופר, בפסקה 40; ע"פ 2375/15 מדינת ישראל נ' נס, פסקה 32 (22.2.2018)).

51. לצד זאת, על-מנת שיתקיימו כל יסודות העבירה של סחר בבני אדם נדרש שהסחר ייעשה "לשם" אחת מן המטרות הפסולות המנויות בסעיף או תוך "העמדת" האדם הנסחר בסכנה שיתקיימו בו אחד מהמעשים הפסולים האלה: "נטילת איבר מאיברי גופו"; "הולדת ילד ונטילתו"; "הבאתו לידי עבדות"; "הבאתו לידי עבודת כפיה"; "הבאתו לידי מעשה זנות"; "הבאתו לידי השתתפות בפרסום תועבה או בהצגת תועבה" או "ביצוע עבירת מין בו". אכן, נישואי כפייה לא הוגדרו כמגבשים כשלעצמם את העבירה של סחר בבני אדם כקביעתה כיום בחוק העונשין. אולם, ניסוחה של העבירה אף אינו שולל את האפשרות שהנישואין ישמשו מסגרת לסחר בבני אדם, ככל שהם נעשו "לשם" כך או "העמידו" את הקורבן בסכנה שיבוצעו בו אחד מן המעשים האמורים. לשיטת המדינה, וכך עולה אף מההחלטה שהתקבלה בעניינה של העותרת – הדגש מושם בשאלה האם מי שכפו את הנישואין על העותרת היו מודעים או צפו את האפשרות שהם מעמידים אותה בסיכון שתבוצע בה עבירת מין. זוהי נקודת המוצא לדיון.

52.  חשוב להדגיש, כי לצורך הדיון בעבירת הסחר השאלה היא אם בנסיבות העניין נישואיה של העותרת נועדו לשמש או יצרו סיכון לכפיית מעשים מיניים. ממילא אין בשאלה זו כדי לשלול פרקטיקות של שידוכין או נישואין מסורתיים, שהדיון בהן צריך להיעשות מתוך רגישות ומודעות לריבוי התרבויות בחברה האנושית בכלל, ובמדינת ישראל בפרט. אלא שההכרה במגוון המסורות אינה צריכה לעוור את עינינו לאפשרות שיש מצבים שבהם המעורבים ידעו, או למצער עצמו עיניהם מלדעת, כי הנישואין ישמשו מעטפת פורמלית לחשיפתה של בת הזוג לסכנה שיבוצעו בה מעשים מיניים בניגוד לרצונה ומבלי שתוכל להגן על עצמה. במובן זה, כל מקרה ייבחן לגופו.

53. כפי שכבר צוין, הנסיבות שבהן התקיימו הנישואין השניים של העותרת לא היו רגילות – היו אלה נישואין של קטינה עם אדם המבוגר ממנה בשנים רבות בנסיבות של ביצוע עבירת ריבוי נישואין לפי סעיף 176 לחוק העונשין. זאת, כשברקע הדברים עמד הניסיון המר של הנישואין הראשונים, שנעשו בהיותה כבת 16 ובניגוד לחוק גיל נישואין, התש"י-1950 כנוסחו באותה עת (לפני העלאת גיל הנישואין החוקי מ-17 ל-18 בחוק גיל נישואין (תיקון מס' 6), התשע"ד-2013). נישואין אלה היו כרוכים, כך נטען, בפגיעות פיזיות ונפשיות שהובילו אותה לניסיונות אובדניים. לא למותר לציין, כי תחילה כאשר העותרת ברחה מהגבר הראשון שלו הושאה, הוריה החזירו אותה לביתו, והנישואין הסתיימו, לפי הנטען, רק לאחר ניסיון ההתאבדות השלישי שלה. הצטרפותן של כל נסיבות אלה יחדיו אינה דבר של יום ביומו. אין בידינו להכריע בנושא לגופו, אך ניתן לומר כי טענותיה של העותרת והחומרים שנאספו בעניינה מצדיקים למצער בחינה של הבקשה תוך התבססות על תשתית עובדתית רלוונטית. אפנה אפוא לשאלה העיקרית בהקשר הנוכחי: כיצד נעשתה בחינה זו?

"ראשית ראיה": כיצד נבחנת בקשה להכרה כקורבן סחר?

54.  למעשה, אף עתה, מספר שנים לאחר שהחלה המדינה בגיבושם של ההסדרים שנועדו להיאבק בתופעת הסחר בבני אדם, לא הובהר הליך קבלת ההחלטות מלבד הקביעה כי נדרשת "ראשית ראיה" לצורך ביסוס הזכאות. מעל הדיון כולו ריחפה אי- בהירות משמעותית ביחס לאופן הבחינה של בקשות מסוג זה. כך, לא הובהרו ההיבטים הבאים: האם לצורך בחינת הבקשה נדרשת המדינה לראיין את הטוען להכרה בו כקורבן סחר או את מי שביצע לכאורה את העבירה כלפיו? האם חלה עליה חובה לאיסוף חומרים יזום בעניינו? אילו שיקולים עומדים ביסוד הקביעה אם ישנה "ראשית ראיה" אם לאו? ממילא גם לא הובהר מהי התשתית הראייתית "הטיפוסית" המשמשת את המדינה בבחינת בקשות אלה. זאת, אף שהדבר מתבקש בהתחשב במורכבות הסוגיה ובהזדקקותם הנפשית והסוציאלית של קורבנות הסחר, ובשים לב למאמציה המתמשכים של המדינה להיאבק בתופעה ולהגן על אותם הקורבנות.

55. זאת ועוד: דומה שאי-הבהירות השוררת בטיפול בנושא רבה דווקא בכל הנוגע לבקשות המוגשות על-ידי אזרחי המדינה. על-פי העולה מהרקע הנורמטיבי שהוצג לעיל ומהחלטות הממשלה שהתקבלו בסוגיה, המקרה הנפוץ יותר שבו הן התמקדו, בהתאם לצרכי השעה, היה של אזרחים ואזרחיות זרים שהגיעו לארץ בנסיבות של סחר או עבדות. במקרים אלה, שבהם מבצעי העבירה לכאורה נמצאים לא פעם במדינות אחרות, מובן כי ישנו קושי ממשי לבצע בירור מצד המדינה, והיא נותרת כבולה לראיות שמציג בפניה הטוען להכרה ואף מתמודדת עם מיעוט בעדים ובעדויות למעשים. מתעוררת אפוא השאלה, האם כאשר מדובר באזרח ישראלי יש טעם להסדרה שונה של הליך הבחינה, ומהן אמות המידה שצריכות להנחות את תהליך הבחינה של בקשה להכרה כקורבן סחר. באופן ספציפי יותר, יש לבחון מתי ניתן לקבוע שקיימת "ראשית ראיה" לביצוע לכאורה של עבירת הסחר, שהיא אמת המידה שהמדינה בחרה לאמץ.

56.  הפרספקטיבה להתבוננות על הדברים היא כפיפותן של רשויות המדינה המופקדות על בחינתן של בקשות להכרה באדם כקורבן סחר בבני אדם לכללי המשפט המינהלי. בכלל זה, מוטלת על הרשויות החובה להפעיל את הסמכות המינהלית לשם השגת תכליתו של החיקוק או ההסדר הרלוונטי – בענייננו ההגנה על קורבנות הסחר בבני אדם, על בסיסן של תשתית עובדתית וראיות מספקות (ראו והשוו: בר"ם 5040/18 פלונית נ' רשות האוכלוסין וההגירה משרד הפנים, פסקה 6 (9.2.2020); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א 443-439 (2010) (להלן: ברק-ארז)).

57. בהקשר שנדון בפנינו, החובה לבסס את ההחלטה המינהלית על תשתית עובדתית סבירה קשורה לסוגיית נטל ההוכחה המוטל על שכמם של המבקשים להיות מוכרים כקורבנות סחר בבני אדם. מובן, כי על המבקש לקבל הכרה להציג ראיות המניחות תשתית בסיסית לזכאותו. לצד זאת, יש לציין כי כפי שפורט לעיל – לפי נוסחן של החלטות הממשלה עצמן כדי לבוא בגדרה של הזכאות להכרה כקורבן סחר כל שנדרש הוא "ראשית ראיה" לכך שבוצעה באדם עבירה של סחר בבני אדם. כלומר, המדינה בעצמה יצאה מנקודת מוצא של נטל הוכחה קל יחסית, שלפיו עשויים להיות מקרים רבים שבהם ההעמדה לדין לא בהכרח תתאפשר, ועם זאת עשויה בהחלט לקום זכאותו של הקורבן להכרה ולזכויות הנוגעות לשיקומו. במובן זה, הפללה לחוד ושיקום לחוד. הבחנה זו בין ההיבט הפלילי לזה הסוציאלי היא כאמור חיונית ונטועה גם בהוראותיו של הדין הבינלאומי.

58. אמת המידה של "ראשית ראיה" משקפת את "מבחן הראיה המינהלית", שלפיו על הרשות לבסס את החלטותיה על תשתית עובדתית סבירה, וזאת גם כאשר לא הוצגו בפניה ראיות שהיו קבילות בבית המשפט, ולא כל שכן מספקות לצורך הוכחה במשפט אזרחי או פלילי (ראו למשל: ע"ב 2/84 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת-עשרה, פ"ד לט(2) 225, 249-248 (1985); בג"ץ 5893/12 הורוביץ נ' מדינת ישראל, פסקה 30 (10.12.2013)). לפי מבחן זה, הראיות שעליהן יכולה הרשות להתבסס בקבלת ההחלטה הן אמנם מגוונות, אך עליהן להיות מותאמות לנסיבות העניין ולסוג ההחלטה שמדובר בה. על הרשות השלטונית לבסס את ממצאיה על ראיה "אשר כל אדם סביר היה רואה אותה כבעלת ערך הוכחתי והיה סומך עליה במידה זו או אחרת" (ראו: בג"ץ 442/71 לנסקי נ' שר הפנים, פ"ד כו(2) 337, 357 (1972); וראו גם: בג"ץ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד מח(5) 412, 425-424 (1994)). על משקלן המצטבר של כלל הראיות לתמוך אפוא באופן סביר בהחלטתה של הרשות, ובכלל זה יש ליתן משקל גם לשאלת אמינותן (ראו: ברק-ארז, בעמ' 446-445 וההפניות שם).

59. לנוכח השפעתה של ההכרעה בבקשה להכרה כקורבן סחר על זכויותיהן של אוכלוסיות פגיעות, ובהתחשב בפוטנציאל לפגיעה נוספת בהן, יש מקום לזהירות והקפדה בבחינת הראיות המינהליות. ההליך אמור להיות מותאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

60. סוגיה נוספת שיש לדון בה היא הקניית הסמכות להכיר ב"ראשית ראיה" למשטרת ישראל. על-פי העולה מתגובות המדינה, סמכות זו מוקנית למשטרה מכוחן של החלטות ממשלה, וכן מכוח סמכותה הכללית לעסוק במניעת עבירות ובגילוין, מכוח סעיף 3 לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971. כך עולה גם מהחלטות הממשלה שפורטו לעיל כדרך המלך (הגם שבנוהל קורבנות סחר נזכרת גם האפשרות של הצגת ראיות מהימנות מטעמם של גורמים אחרים, כדוגמת התמ"ת, מבלי לפרט). אין זה מתפקידנו לעסוק בשאלה הארגונית אם ההחלטה בעניין צריכה להיות מטופלת על-ידי גוף משטרתי או על-ידי גורם אחר, וכפי שפורט לעיל, דומה כי סוגיות אלה צפויות להיבחן על-ידי המדינה (כמפורט בפסקה 41 לעיל). בנסיבות אלה, די בכך שייאמר כי יש מקום לקבוע שהסדרה ברורה יותר של הגורם המוסמך לעסוק בכך הייתה יכולה לתרום לבהירות בנושא ואולי אף להרחיב את מעגלי המסתייעים במענים הניתנים על-ידי המדינה. כמו כן, חשוב לציין כי השאלה אם קיימת "ראשית ראיה" להתקיימותם של יסודות העבירה הפלילית היא שאלה משפטית מובהקת. על כן, ראוי לקבוע באופן מפורש כי בחינתה תזכה למצער לליווי משפטי. במהלך הדיונים בעתירה למדנו כי בעלת התפקיד המופקדת על כך במשטרה אינה בעלת השכלה משפטית. בדיון שהתקיים בפנינו היא ציינה כי במקרים שהם "מובהקים" לדחייה היא מקבלת את ההחלטה לבדה, והוסיפה כי מכל מקום "במשרד יש לא מעט משפטנים" (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון מיום 20.5.2020). מבלי לגרוע מכישוריה, אסתפק בקביעה שיש להבטיח כי בעל הסמכות לטפל בנושא יהיה בעל השכלה משפטית, וכי הליווי המשפטי של תהליך קבלת ההחלטה, המחייב מומחיות בתחום, יהיה חלק בלתי נפרד ממנו.

מן הכלל אל הפרט

61.  על רקע כל האמור לעיל, האם ניתן לומר כי עניינה של העותרת נבחן כדבעי, ובהתאם לאמות המידה והשיקולים שפורטו לעיל?

62.  ראוי להקדים ולהעיר כי לכאורה נפל פגם קודם כל בכך שההחלטה בנושא התקבלה רק לאחר הגשת העתירה. הדרישה להכרה בעותרת כקורבן סחר הוצגה לרשויות עוד קודם לכן, אך הבחינה לגופה נעשתה רק במאוחר. על כך יש להצטער.

63.  מכל מקום, הקושי המרכזי במקרה שבפנינו נוגע לאופן שבו נבחן לבסוף עניינה של העותרת. כפי שציינה המדינה, בחינה זו התמקדה בתיק החקירה שנסב על עבירת הרצח שביצעה ובעדויותיהם של הגורמים המעורבים שניתנו בהליך המשפטי עצמו, כמו גם בחוות דעת שניתנו בעניינה של העותרת שהעידו על מצבה בתקופת המאסר. אולם, האם אלה החומרים הרלוונטיים להכרעה?

64. מטבע הדברים החקירה והעדויות האמורות היו מוכוונות להמתתו של בן הזוג, ולא לנסיבות שבגדרן העותרת הושאה בכפייה. הן התמקדו בעותרת כמבצעת עבירה ולא כקורבן עבירה. זאת, בשונה מתיקי החקירה הנסבים על עבירות הסחר עצמן שבהם, מטבע הדברים, יש לכאורה בסיס ראייתי עשיר להכריע בעניין. אכן, סבלה של העותרת שנגרם כתוצאה מהנישואין היה ברקע הדברים ואף הקל בסופו של יום על העונש שהושת עליה, אולם הוא לא עמד במרכזם של החקירה או המשפט. כפי שציינה גם המדינה, אף הסוגיה שבגינה נדחתה בסופו של דבר בקשתה של העותרת, הנוגעת לשאלת הידיעה של הוריה ביחס לסכנות הכרוכות בהשאתה, לא עמדה במרכזם של הליכי החקירה והעדויות שניתנו במשפט והדברים לא נבחנו במישרין. לאמיתו של דבר, כעולה מהחומרים שעל יסודם נבחנה בקשתה של העותרת, שאלה זו לא נבחנה לעמקה, הגם שבני משפחתה של העותרת, לרבות הוריה, לא הכחישו כי היא סבלה כתוצאה מהנישואין הראשונים ואף ניסתה לשים קץ לחייה. כך, למשל, הודה אביה של העותרת כי גם לאחר שנודע לו על סבלה של העותרת בנישואין הראשונים, הוא החזיר אותה לביתו של בעלה. נביא את מקצת הדברים, תוך השמטת פרטים אישיים:

"ש: איך נודע לך?

ת: שהיא סיפרה לאחותה. שסוגרים אותה בחדר ומענישים אותה אם היא לא תעשה את הצרכים של מה שמבקשת ממנה אמא של […] וכנראה הגיעה אצלה סטופ וזהו, לא רוצה. החזרתי אותה בכל זאת, אמרתי לה בשבילי, תכבדי את אבא ואת כבוד המשפחה. החזרתי אותה לבעל.

ש: אבל […] כבר הרבה לפני 3 חודשים [..] אושפזה בבית חולים סורוקה לאחר שהיא בלעה כדורים.

ת: נכון.

ש: למה? למה היא הגיעה לסורוקה?

ת: היא לא רצתה את […]" (עמ' 136-135 לחקירת האב בבית המשפט המחוזי מיום 2.2.2014).

65. עוד יצוין, כי מאותה חקירה עולה כי גם בליל הכלולות שבו נאנסה העותרת נודע לאביה כי היא מסרבת להתלוות לבעלה לבית מלון, והוא נמנע מלהתערב (שם, בעמ' 138-137). חרף כל זאת, בני המשפחה לא התבקשו להתייחס לשאלה מה צפו ביחס לנישואין, כמו גם לשאלת המודעות של ההורים לסכנה שנשקפה לעותרת בקשר לכך.

66. על כך יש להוסיף, כי הגם שהדברים לא עמדו במוקד החקירה הפלילית, מהחומרים האמורים עולה בבירור מציאות חיים קשה, שכללה יחסים משפחתיים מורכבים, בלשון המעטה. מציאות זו מחייבת, למצער, המשך בירור לצורך בחינת הנסיבות שאפפו את האירועים שבהם העותרת נחשפה לאלימות פיזית ומינית. כך, בגזר הדין בעניינה של העותרת צוין כי היא נפלה קורבן לאלימות פיזית מצד אביה ואחיה הגדולים ולאלימות מילולית מצד אמה וכי היא "לעתים נפגעה עד זוב דם, אך לא הרשו לה לקבל טיפול רפואי". כן צוין, כי היא אף ניסתה לשים קץ לחייה, אך "הדבר עבר בלי שאיש הבחין בכך" (עמ' 3 לגזר הדין). מפאת רגישותם של החומרים שהוצגו בפנינו, אמנע מהבאתם במלואם ואסתפק בהבאת דברים קצרים מרשמיו של שירות המבחן לנוער בבחינת מועט המכיל את המרובה. בתסקיר המעצר שנערך בעניינה של העותרת על-ידי שירות המבחן לנוער מיום 6.2.2013 (להלן: תסקיר המעצר) צוינה התרשמותו לפיה היחס אל העותרת היה כאל "חפץ" וכי היא "נפלה קורבן לאלימות מתמשכת – פיזית ומינית". בתסקיר נוסף מיום 12.6.2014, שנערך לקראת הטיעונים לעונש, תוארה העותרת כמי שהוריה ואחיה "השליטו טרור בבית באמצעות אלימות פיזית מילולית" והיא "חשה שקופה, בודדה, מנוכרת, כאילו הייתה עבד עבור הוריה ואחיה". כן צוין, כי בעלה הראשון היה מוכר לרשויות הרווחה ונישואיו הראשונים הסתיימו על רקע אלימות שהפגין כלפי בת-זוגו. גם אם בכך בלבד אין כדי לבסס קביעה שהעותרת הייתה קורבן לעבירת סחר, דומה שהדברים מצדיקים בדיקה מעמיקה של הנסיבות הייחודיות של המקרה.

67. לכך יש להוסיף, כי מצאתי קושי במשקל הרב שניתן לכאורה לדברים שמסרו בני משפחתה של העותרת במסגרת ההליכים הפליליים על רקע העובדה שעוד בתסקיר המעצר צוין ש"ההורים חושפים חלקים מסוימים וחלקיים בלבד", וכן נקבע כי "הכחשתם הגורפת של ההורים התנהגות אלימה כלפי הנערה וכן כלפי אחיותיה עומדת בסתירה גמורה למידע שקיבלנו מהנערה ומגורמי הטיפול". אי-האמינות המאפיינת את היחסים המשפחתיים עלתה גם מחוות דעת פסיכולוגית שנערכה בעניינה של העותרת בשנת 2014 שבה צוין כי "המשפחה מוכרת לרווחה על רקע מצוקה כלכלית, הזנחה ואלימות פיזית ומינית … גדלה בסביבה עבריינית … הרושם שיש הנסתרת מידע, ואי אמירת אמת במשפחה". הגם שההכרעה הנוגעת למשקלה ולאמינותה של ראיה מסורה לרשות, הרי שיש לבחון האם הייתה בפניה תשתית עובדתית שניתן לגבש על בסיסה את ההחלטה (ראו והשוו: בג"ץ 3884/16 פלונית נ' השר לביטחון פנים, פסקה 37 (20.11.2017)). אני סבורה כי בהתחשב במכלול הנסיבות, קשה לומר שכך היה בענייננו.

68. לבסוף, ראוי לציין כי אף חוות הדעת המקצועיות שניתנו בעניינה של העותרת במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל בעניין הרצח התמקדו מטבע הדברים במצבה הנפשי ובהתמודדויותיה לאחר הנישואין, להבדיל מאשר בשאלת המניע של ההורים או הידיעה שניתן היה לייחס להם ביחס לסכנה שהייתה טמונה בהשאתה לגבר בעל כורכה.

69. הנה כי כן, דומה שלא בוצעה כל התאמה של הליך הבדיקה לנסיבותיו הייחודיות של המקרה. למעשה, בחינת ההכרה בעותרת כקורבן סחר תוך התמקדות בתיק שעסק בחקירת הרצח שביצעה, בחוות דעת שניתנו ובעדויות במשפטה משולה לחיפוש מתחת לפנס, ולא במקום שבו העובדות נמצאות למעשה.

70. איננו צריכים לקבוע מה יהיו הפעולות שינקטו המשיבים לצורך בירור עניינה של העותרת כדבעי. שיקול הדעת ביחס לדרך האיסוף של ראיות מינהליות מסור לרשויות. פשיטא, שיש מקום להזמין את העותרת לריאיון מקיף, ולבחון את השאלות הרלוונטיות במישרין. התשובה לשאלה אלו פעולות נוספות יידרשו עשויה להתבהר בעקבות הריאיון וקשר עם גורמי הרווחה הרלוונטיים. בכל מקרה, על הרשות להראות שנקטה מאמץ סביר לבירור העובדות הרלוונטיות להחלטתה. בהקשר זה, חשוב להטעים את שהובהר עוד קודם לכן: פעולות הבירור לצורך הכרה במעמדו של קרבן סחר הן מובחנות מפעולות חקירה פורמליות במישור הפלילי, ואלה לא נדרשות על מנת לבצע בירור כדבעי.

לקראת סיום

71.  עד כאן לעקרונות המשפטיים. אני מבקשת להוסיף, כי במקרה מיוחד זה, השקעת מאמץ נוסף באיתור דרכים לסייע לעותרת מתחייבת לא רק על-פי מצוות הדין, אלא גם על-פי שורת הצדק. כאשר בוחנים את מהלך חייה ניתן להתרשם כי עד לרגע שבו נעצרה, חייה של העותרת התנהלו הרחק מעיניהן של רשויות המדינה. כילדה – היא לא זכתה להשלים את חוק לימודיה, חרף מצוות חוק לימוד חובה, התש"ט-1949. בהמשך, היא נישאה פעמיים, שלא לרצונה, לגברים שבהם לא חפצה, תוך הפרה של חוקי המדינה, ולא היה לה מושיע. למעשה, למרבה הצער רק כאשר הפכה לאסירה, לראשונה בחייה, הפכה העותרת לנראית וזכתה לקבל עזרה, וזאת לאחר שנטלה את חייו של בעלה השני (מבלי שאני ממעטת כהוא זה מחומרת העבירה שביצעה). כיום העותרת עוברת שיקום כאסירה משוחררת. עם זאת, שיקום זה ניתן לה כמי שעברה עבירה חמורה, ולא כקורבן עבירה.

72.  זאת ועוד: במהלך הדיון בעתירה נחמץ הלב לשמוע כי לעותרת חסרים אלפי שקלים בודדים על מנת לעמוד בחוב שנוצר בגין תשלומי שכר דירה, וזאת לצורך השתלבות בקהילה במסגרת שיקומה. שאלת ההכרה בה כקורבן סחר עוד תחזור ותתברר. אולם, האמנם לא ניתן למצוא את דרך לסייע לה בכך?

73. במבט כללי יותר הצופה פני עתיד יוזכר כי במהלך הדיון בעתירה למדנו שבעקבות החלטת הממשלה מס' 4463 החלו משרדי הממשלה לקדם תכנית לאומית להתמודדות עם תופעת הסחר בבני אדם, שבמסגרתה צפויות להיבחן בין השאר סוגיית הזיהוי וההכרה בקורבנות, הגדרת הגורם המופקד על קבלת ההחלטה להכיר בהם, וכן טיבו של הרף הראייתי הנדרש לצורך ההכרה. הדברים זכו להתייחסות גם בפסק הדין שניתן בבג"ץ 687/20 פלוני נ' משטרת ישראל (16.6.2020), שבו צוין כי אף מתגבש נוהל שיכלול אפשרות להגשת ערר על החלטות בנושא (ראו: שם, בפסקה 2). מאמצים אלה הם מבורכים, ואף עולים בקנה אחד עם מסקנתי כי יש להפוך את הצו על תנאי שניתן בעתירה זו למוחלט. יש לקוות, כי נוכח האמור בפסק דיננו תינתן הדעת בין השאר גם להליך הבחינה עצמו, לתשתית העובדתית הנדרשת, לזהותו של הגורם המוסמך המופקד עליו ולליווי המשפטי שניתן במסגרתו.

סוף דבר

74.  לו תישמע דעתי הצו על תנאי יהפוך למוחלט בחלקו במובן זה שעניינה של העותרת יחזור וייבחן על בסיס תשתית עובדתית מלאה, שתכלול, בין השאר, ראיון עמה. בנסיבות העניין, המשיבים יישאו בהוצאות העותרת בסך 15,000 שקל.

                                                                                                      ש ו פ ט ת

השופטת י' וילנר:

           אני מסכימה לפסק דינה המקיף של חברתי, השופטת ד' ברק-ארז.

                                                                                                                      ש ו פ ט ת

השופט מ' מזוז:

           אני מסכים לעיקרי פסק דינה של חברתי, השופטת ד' ברק-ארז, ולמסקנתה לפיה עניינה של העותרת ישוב וייבחן על ידי המשיבים. לצד זאת אבקש להעיר להלן הערת הבהרה תמציתית.

        כמצוין על ידי חברתי, המחוקק לא כלל נישואי כפיה או נישואי אי-הסכמה בגדר עבירת "סחר בבני אדם" לפי סעיף 377א לחוק העונשין, התשל"ז-1977. אכן, קיומם של נישואין לא שולל בהכרח עבירת סחר, מקום שמדובר בנישואין למראית עין שתכליתם מימוש מטרה מהמטרות המנויות בסעיף 377א לחוק העונשין. ברם עצם הנוהג בקהילות מסוימות להשיא את הבת לפי החלטת ההורים, ללא קבלת הסכמתה, והפרקטיקה של תשלום מוהר אגב נישואין, אינם הופכים, כשלעצמם, נישואין כאלה ל"סחר בבני אדם", על אף ההסתייגות מנוהג זה. זאת, מתוך הנחה שהמטרה היא אכן נישואין, כפי תפיסתם המסורתית, ולא נישואין למראית עין שנועדו להשיג תכלית מאלה המנויות בסעיף 377א לחוק העונשין.

        בהתאם לכך, אין די בעצם העמדת אדם בסכנה שתבוצע בו עבירת מין, כדי להפוך את המעשה לעבירת סחר בבני אדם, ככל שההעמדה בסכנה לא נעשתה במסגרת פעולה של סחר בבני אדם (אף כי אולי יתקיימו בנסיבות מסוימות יסודות של עבירה אחרת). "ההעמדה בסכנה", כאמור בסעיף 377א רישא, היא תחליף ליסוד הנפשי של המטרה שבסעיף, אך לא ליסוד העובדתי של פעולת "סחר באדם".

                                                                                                ש ו פ ט

           הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז.

           ניתן היום, ‏כ"ח באלול התש"ף (‏17.9.2020).

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

 

PDF

 

פסד חנינה לרוצחת אחלם אבו רכבה בגלל מוהר בגץ 1591-18