אפי נוה שהיה ראש לשכת עורכי הדין, ושי ניצן רצה לתפור אותו בגלל שאפי נוה לא פירגן לו, זכה היום ב 600,000 ש"ח בתביעתו נגד הדס שטייף, מי שפרצה לו לטלפונים, והפיצה את התכנים לכל העולם ואחותו.  5/10/2026.

תארו לכם מה היה קורה אם שי ניצן לא היה תופר את אפי נוה……  הוא היה ממשיך להיות יו"ר לשכה נערץ ופופולרי שכל השופטים מלקקים לו את התחת שהוא יקדם אותם.  איילת שקד (שהיתה פמיניסטית ושמאלנית) הייתה נעלמת, ואפי נוה יחד עם אמיר אוחנה יכלו להוביל את המדינה לרפורמה רצינית במערכת המשפט, ושופטי העליון לא היו מעיזים לעשות את מה שהם עושים היום, מטרפדים כל חוק וכל החלטה של הממשלה.   הרפורמה היתה עוברת בלי הפגנות קפלן, ובלי שקמה ברסלר ובלי עינב צנגאוקר.

מה היה קורה אם שי ניצן לא היה תופר את אפי

המדינה היתה נראית אחרת לגמרי, אם אפי היה ממשיך להיות בעל השליטה בוועדה למינוי שופטים, והשופטים היו ממשיכים ללקק לו בתחת.  הרפורמות היו עוברות בשקט, ולא רק רפורמות משילות, אלא גם רפורמות פרקטיות באופן ניהול התיקים בבתי המשפט, כי אפי נוה מבין בזה הכי טוב מכולם.

אם הרפורמות היו עוברות בשקט, ושופטי העליון לא היו מעיזים לגבות את מפגיני קפלן, אז לא היו הפגנות, לא היו יוצאות שקמות ברסלר מהמחילות, ומדינת ישראל היתה חזקה יותר, וטבח ה 7 באוקטובר לא היה קורה.

לזכותו של אפי ייאמר שהיו לו חושים טובים מאוד איזה שופטים ורשמי הוצל"פ לקדם.  הוא הזהיר את איילת נווה משורה של שופטי חונטה מסוכנים ורעילים ברוח אהרון ברק ועדנה ארבל, אבל היא לא שמעה לו, כי היו לה יועצים פמיניסטים משל עצמה.  הכלבה איילת שקד קיצצה לאפי את הכנפיים.  ביבי עשה טעות גדולה שהוא מינה את הסתומה הזו, "הפשיסטית" לשרת משפטים.  המדינה הייתה נראית אחרת לגמרי היום אם איילת שקד לא היתה מביאה את אוסף הגרוטאות הקפלניסטיות שהיא שתלה בבתי המשפט.

להלן פסק הדין

שימו לב שבסיפור המעשה יש התייחסות למתמחה שהעניקה חסדים לאפי ב 2017.  מדובר ברווית מזרחי שהיתה רקדנית על עמודים במועדוני זימה, וכיום היא עו"ד כוסית.

מדובר על מתמחה שניהלה קשרים ומערכת יחסים אינטימית עם אפי נוה בתקופה שבה כיהן כיושב ראש לשכת עורכי הדין.  מהעדויות וההתכתבויות עולה חשד כי נוה הבטיח או נדרש לסייע לה בתמורה לקשר זה, ולסדר לה פקטור כי נכשלה במבחן.  חני נוה (רעייתו של אפי באותה עת) העידה כי נחשפה להודעות וואטסאפ המעידות על הרומן ועל שיח שבו המתמחה מבקשת "הארכת זמן ושיעזור לה עם דברים בבחינה".  המתמחה ר' הבינה בשלב מסוים שנוה לא יספק לה את העזרה בבחינות, וביקשה להוציא את המידע לתקשורת. חברתה, ק.ח., סייעה לה ופנתה תחילה לערוץ 10 (או 13) והעבירה להם חומרים, אך בהמשך ביקשה המתמחה שלא לפרסם זאת שם.  בעקבות השתלשלות הדברים, ק.ח. פנתה מיוזמתה לעיתונאית הדס שטייף וסיפרה לה על החומרים המעידים על כך שנוה מקיים יחסים עם מתמחות ומעניק להן טובות הנאה. במקביל, ק.ח. תיווכה וקישרה בין חני נוה לבין הדס שטייף.

חני נוה העידה כי ההודעות שראתה מאותה מתמחה (ר') היו ה"טריגר" והרעיון שגרם לה לפתוח ולפרוץ את מכשירי הטלפון הישנים של אפי נוה שהיו בביתם, במטרה למצוא מידע נוסף על נשים ורכוש לצורך הליך הגירושין.  כאשר העיתונאית הדס שטייף קיבלה את החומרים שהופקו מהטלפונים והדפיסה אותם, היא סידרה את החומרים הנוגעים למתמחה ר' ב"ניילונית נפרדת" מתוך שני הקלסרים המרכזיים.

PDF

למה אפי קיבל רק 600,000 ש"ח כשמגיע לו 6,000,000 ש"ח?

פסק הדין קבע כי הדס שטייף ותחנת גלי צה"ל יפצו את עו"ד אפי נוה בסך של כ-600 אלף שקלים בגין פגיעה חמורה בפרטיותו עקב הפריצה למכשירי הטלפון הניידים שלו.  העיתונאית הדס שטייף ותחנת גלי צה"ל יפצו את עו"ד אפי נוה בכ-600 אלף שקלים (מתוכם 450 אלף ש"ח כפיצוי ישיר והשאר הוצאות משפט ושכר טרחה).

השופט אורן שוורץ נימק כי שטייף שימשה כגורם מחולל ומתווך שיזם באופן אקטיבי את הפריצה תוך הפרת חובה חקוקה, ואינה יכולה לחסות תחת הגנות חופש העיתונות.

הכל בגלל התיאבון של חני נוה

• • שנים 2017–2018 (לפני המשבר): הכנסות המשרד עמדו על 17 מיליון ש"ח. 
  • שנת 2019 (פרוץ חקירת "מין תמורת מינוי"): ההכנסות צנחו ל-12.7 מיליון ש"ח.  
    • • 📉 סכום ההפסד השנתי: 4.3 מיליון ש"ח.
      • 📉 אחוז הירידה: 25.3% לעומת השנים הקודמות.

  • שנת 2020: ההכנסות המשיכו לרדת ועמדו על 10.2 מיליון ש"ח.  
    • • 📉 סכום ההפסד השנתי (מנקודת המוצא): 6.8 מיליון ש"ח.
      • 📉 אחוז הירידה המצטבר: 40% צניחה לעומת תקופת השיא.

  • שנת 2021: ההכנסות הגיעו לשפל של 9.4 מיליון ש"ח [PDF: 0.1.4].
    • • 📉 סכום ההפסד השנתי (מנקודת המוצא): 7.6 מיליון ש"ח.
      • 📉 אחוז הירידה המצטבר: 44.7% צניחה בהכנסות המשרד.

1. 1. ניתוק הקשר הסיבתי (אשם עצמי): בדיני נזיקין, כדי לקבל פיצוי על הפסד כספי, על התובע להוכיח שהנתבע הוא הגורם הישיר והבלעדי לנזק. השופט קבע כי הלקוחות ועורכי הדין עזבו את משרדו של נוה לא בגלל עצם פריצת הטלפונים על ידי שטייף, אלא בגלל התנהלותו שלו שנחשפה.
   2. פרשת נתב"ג וכתבי האישום: עוד לפני שפרצה חקירת הניידים, נגד נוה הוגש כתב אישום פלילי חמור בגין מרמה והברחת בת זוגו בנתב"ג (פרשה שבה הודה והורשע בסופו של דבר). השופט מצא כי הפגיעה האנושה במוניטין הציבורי והמקצועי שלו, אשר הובילה ישירות לירידה בהכנסות המשרד, נבעה קודם כל מהסתבכויותיו הפליליות האישיות. 
   3. מעשים הראויים לגנאי: השופט הדגיש כי מעשיו והתנהלותו של נוה כפי שהשתקפו בחומרים היו ראויים לביקורת ציבורית קשה. מערכת המשפט אינה יכולה להעניק פיצוי כספי על "אובדן הכנסות" שנוצר כתוצאה מכך שהציבור גילה שראש לשכת עורכי הדין פעל לכאורה בניגוד לטוהר המידות. 

השופט יישם כאן את העיקרון המשפטי לפיו האמצעים הפסולים של שטייף הולידו פיצוי על פגיעה בפרטיות, אך מעשיו של נוה עצמו הם שגרמו לקריסתו הכלכלית.  נקווה שאפי יערער על זה.  

במהלך הליך הוכחת הנזקים, אפי נוה בחר להציג חוות דעת כלכלית המבוססת על נתוני החברה והמשרד בלבד, תוך שהוא מסרב בתוקף לחשוף את דוחות ההכנסה והשכר האישיים שלו.

• • אי-עמידה בנטל ההוכחה האלמנטרי: במשפט אזרחי, המוציא מחברו עליו הראיה. השופט אורן שוורץ קבע כי לא ניתן לפסוק פיצוי על אובדן השתכרות של אדם מבלי לראות את נתוני השכר המדויקים שלו (טפסי 106, דוחות שומה אישיים למס הכנסה). הצגת הנתונים הגלובליים של משרד עורכי הדין (שבו שותפים אנשים נוספים כמו עו"ד אטיאס) אינה מהווה הוכחה לנזק הכיס האישי של נוה.
  • העדפת המומחה הכלכלי של המדינה: המדינה הציגה חוות דעת נגדית של רו"ח אלישער סער. רו"ח סער טען כי ללא נתוני ההכנסה האישיים של נוה, חוות הדעת של התביעה (רו"ח שטיינמץ) היא חלקית, ספקולטיבית ולא מבוססת. השופט קיבל את הגישה הזו וקבע כי נוה מנע מבית המשפט את הכלים הבסיסיים ביותר להערכת הנזק הכלכלי שלו.

מה כתב השופט על גבולות האסור והמותר במרדף של עיתונאי אחרי סקופים

• • איסור על שותפות לעבירה פלילית: נקבע כי החוק ותקנון האתיקה העיתונאית אינם מאפשרים לעיתונאי להיות שותף אקטיבי לעבירה פלילית (כמו חדירה לחומר מחשב שלא כדין והאזנת סתר) וליהנות מהגנות החוק בו-זמנית. עיתונאי אינו יכול להצדיק מהלך פסול ובלתי חוקי של פריצה למכשירים מוגנים בסיסמה בשם "זכות הציבור לדעת" או הרצון לשרת תחקיר עיתונאי. 
  • חובת הריסון וההבחנה בין דמות סבילה למחוללת: השופט הבחין בין מצב שבו חומרים פרוצים מגיעים לעיתונאי באופן פסיבי מהמקור (שאז עשויה לעמוד לו הגנה עיתונאית בנסיבות מסוימות), לבין המקרה של הדס שטייף, שבו היא הוגדרה כ"גורם המחולל והמתווך" שיזם, קירב וקידם אקטיבית את הפקת המידע ואת הפריצה עצמה. פגיעה כזו בפרטיות, הנעשית באופן מכוון ומתוכנן, חורגת מגבולות המותר 
  • עניין ציבורי מול פרטיות: השופט הכיר בכך שחשיפת שחיתויות ושמירה על טוהר המידות במערכת המשפט הן אינטרס ציבורי עליון וחשוב, אך הבהיר כי האמצעים אינם מקדשים את המטרה. המרדף אחר הסקופ אינו דוחה את הזכות הבסיסית לפרטיות של אדם ב"כספת הדיגיטלית הניידת" שלו (הטלפון החכם).
  • ביקורת על מושא התחקיר אינה מצדיקה פגיעה בלתי חוקית: השופט שוורץ ציין במפורש כי התנהלותו של אפי נוה עצמו הייתה ראויה לגנאי ולביקורת, וייתכן שהייתה מתבררת בהליך פלילי אלמלא הראיונות והראיות הושגו בצורה פסולה. עם זאת, הדגיש כי הגילויים המרעישים שנמצאו בדיעבד אינם מכשירים את האופן הפסול והאי-חוקי שבו הופק המידע מלכתחילה, ואינם מבטלים את הנזק המהותי שנגרם מהפגיעה בפרטיות. 

1. 1. חוסר מודעות של שאר מערכת החדשות: פסק הדין מראה כי שאר הנתבעים בגלי צה"ל פעלו תחת הנחה מוחלטת שמדובר במידע שהושג ממקור עיתונאי לגיטימי (חני נוה, שהחזיקה בטלפונים כדין לשיטתם). הם לא היו מודעים בזמן אמת לכך שהחומרים הופקו באמצעות פריצה טכנולוגית בלתי מורשית של צד שלישי (יולי). 
   2. התנהלות עיתונאית אחראית וריסון עצמי: בניגוד למרדף אקטיבי אחר סקופים בכל מחיר, המסמך מתאר כיצד מערכת גלי צה"ל והעורך הראשי שמעון אלקבץ גילו אחריות רבה וסירבו לעלות לשידור באופן מיידי. מיד עם קבלת המידע, הם הקפיאו את הפרסום ופנו לקבלת ליווי וייעוץ משפטי צמוד מהפרקליטות הצבאית ומפרקליטות המדינה.
   3. ציות לחוק ולצווים: כאשר גורמי המשפט (כמו רז נזרי) רמזו כי החומר רגיש וכי עומד לצאת צו איסור פרסום, המערכת החליטה באופן מודע להיות זהירה ואחראית, ולא לפרסם דבר מתוך החומר הגולמי עד אשר החקירה הפכה לגלויה והדבר הותר רשמית על ידי בית המשפט בהתאם להודעות הדוברות של המשטרה. 

טענות הסרק של הנתבעים

• • הטענה של שטייף: שטייף ניסתה לטעון לאורך כל הדרך כי היא לא קשורה לפריצה, לא החזיקה במכשירים, לא גנבה אותם ולא פרצה אליהם, אלא רק קיבלה באופן פסיבי חומרים מוכנים שהגיעו אליה מהמקור שלה (חני).
  • דחיית השופט: השופט קבע כי מדובר בטענת סרק וכי שטייף "לא הייתה דמות סבילה". היא הוגדרה כ"גורם המחולל והמתווך" שיזם באופן פוזיטיבי את הקשר בין חני לבין הפורץ יולי רוזנברג במלון מנדרין. יתרה מכך, היא זו ששידלה את יולי להשלים את הפריצה ואף ישבה בביתו והנחתה אותו אקטיבית כיצד למיין את המידע לתיקיות עבור התחקיר שלה. 

• • הטענה של שטייף וחני: הנתבעות טענו כי המכשירים נרכשו מכסף משותף, ננטשו במגירה בבית ללא כרטיסי סים ושימשו כצעצועים לילדים. לכן, לשיטתן, חני הייתה הבעלים והמחזיקה החוקית של המכשירים והייתה לה זכות מלאה למסור אותם למי שתרצה.
  • דחיית השופט: השופט קבע כי הבעלות בטלפונים הייתה של אפי נוה או של משרדו, וחני לא הייתה מורשית להעבירם לצד שלישי.  אך חשוב מכך – השופט הבהיר כי הטענה הקניינית היא משנית. טלפון חכם הוא "כספת דיגיטלית ניידת" המכילה מידע אישי, רגיש ומקצועי המוגן בסיסמה.  עצם העובדה שחני היא בת זוגו לא העניקה לה (או לשטייף) שום זכות חוקית לחדור לתוכן הדיגיטלי הפרטי שלו ולפגוע בפרטיותו.

• • הטענה של הנתבעים: הנתבעים ביקשו לחסות תחת הגנות סעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות, וביניהן הגנת "העניין הציבורי", הגנת "תום הלב" והחובה המקצועית-עיתונאית לפרסם חומרים בעלי ערך רב לציבור. 
  • דחיית השופט: השופט שלל משטייף את הגנות חוק הגנת הפרטיות באופן מוחלט. הוא קבע כי מעשיה היו בעלי "נופך פלילי" ועמדו בניגוד לחוק המחשבים (חדירה לחומר מחשב) וחוק האזנת סתר.  הכלל המשפטי הברור שנקבע הוא: עיתונאי אינו יכול לבצע עבירות פליליות ובמקביל ליהנות מהגנות החוק.  "האינטרס הציבורי" אינו מכשיר אמצעים עברייניים, ואינו מקנה חסינות מפני דיני הנזיקין האזרחיים. 

• • הטענה של הנתבעים: בשלב מסוים ניסו הנתבעים להסתמך על כך שאפי וחני חתמו על הסכם גירושין שמסדיר את המחלוקות ביניהם, וטענו כי הדבר אמור לפטור או להשליך על האחריות שלהם בתיק. 
  • דחיית השופט: השופט דחה זאת וקבע בצורה חדה כי הסכם הגירושין בין בני הזוג אינו פוטר את הנתבעים מהעוולות האזרחיות והנזקים שהם עצמם גרמו לאפי נוה באופן אישי באמצעות הפריצה והשימוש הפסול בתוצריה.

להלן כתבה של נטעאל בנדל בידיעות פייקס פורסם 5/10/2026

הדס שטייף וגל"צ יפצו את אפי נוה בכ-600 אלף שקלים: "מעשיה בעלי נופך פלילי"

תביעתו של ראש לשכת עורדי הדין לשעבר התקבלה בחלקה בגין הפריצה למכשירי הטלפון הנייד שלו ופרסום תכניהם. השופט קבע כי שטייף "יזמה וקידמה" את הפריצה והייתה שותפה אקטיבית לעבירה על החוק: "הפיכת ענייניו הכמוסים לנושא לדיון פגעה קשות באוטונומיה שלו. הוא ניזוק באופן מהותי ובלתי הפיך"

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קיבל הבוקר (שני) בחלקה את תביעתו של אפי נוה, לשעבר ראש לשכת עורכי הדין, נגד העיתונאית הדס שטייף ומדינת ישראל – והוא יפוצה בכ-600 אלף שקלים. התביעה הוגשה בגין הפריצה למכשירי הטלפון הניידים שלו ופרסום תכניהם האישיים בתחנת גלי צה"ל בינואר 2019.

השופט אורן שוורץ קבע כי מעשי שטייף מהווים פגיעה חמורה בפרטיותו של נוה ועוולה של הפרת חובה חקוקה, בניגוד לחוק המחשבים ולחוק האזנת סתר. בפסק הדין נכתב: "שטייף הייתה הגורם המחולל והמתווך אשר יזם וקידם את הפריצה למכשירים המוגנים בסיסמה… מעשיה של שטייף הם בעלי נופך פלילי מעצם תפקידה המרכזי".

בפסק הדין פירט השופט שוורץ את חלקה של שטייף בהשגת החומרים, וקבע כי היא "לא הייתה דמות סבילה", אלא מי שיזמה וקידמה את הפריצה לטלפונים. לפי פסק הדין, שטייף פגשה את חני נוה וגייסה את יולי, שביצע את הפריצה, כשהיא מודעת ליכולותיו. עוד צוין כי ביקשה ממנו שאם לא יצליח לפתוח את המכשירים ולהגיע לחומר בעל ערך עיתונאי, יחזיר אותם כפי שהם ולא יערב אנשים נוספים. לדברי השופט, מהתנהלות זו עולה כי שטייף הייתה מודעת היטב לאופן הפסול שבו הופק המידע מהמכשירים.

השופט הוסיף כי "מדובר במסכת חריגה של פגיעה בפרטיות המצויה בליבת הזכות של נוה לצנעת חייו האישיים והציבוריים. פגיעה זו בוצעה למרות שהגישה למידע האישי של נוה הייתה מוגנת בסיסמה, כך שהיה צורך במומחיות בכדי לחדור למידע. מדובר בפעולה שמהווה עבירה לכאורה על פי חוק האזנת סתר וחוק המחשבים. החדירה הפסולה למידע והפקתו נעשתה ביוזמתה, בתיווכה ובאשרורה של שטייף… העיון המשותף והפיכת ענייניו הכמוסים של נוה לנושא לדיון פנימי פגעו קשות באוטונומיה שלו… התרשמתי כי נוה ניזוק באופן מהותי ובלתי הפיך מהפגיעה החמורה בפרטיותו".

השופט שוורץ תיאר גם כיצד הועברו החומרים לאחר הפריצה: במהלך פגישה ממושכת בביתו של יולי הוקרנו התכנים שנמצאו בטלפונים על גבי מסך טלוויזיה, ושטייף, כך נקבע, נחשפה כבר אז לאופיו האינטימי של המידע. למרות זאת, היא הורתה להעתיק את החומרים לדיסק און קי, ולאחר מכן הדפיסה ומיינה אותם לפי תוכנם ל"קלסר שחור, קלסר לבן וניילונית". בהמשך פנתה לגורמים נוספים בגלי צה"ל לקראת פרסום המידע בתוכנית "מה בוער". בית המשפט קבע כי הפגיעה בפרטיות הלכה והתעצמה, וכי הדבר נעשה לצורך תחקיר עיתונאי במסגרת עבודתה ככתבת הפלילים בגלי צה"ל.

בית המשפט דחה את טענות ההגנה של שטייף, ובהן תום לב, עניין ציבורי וחיסיון מקור עיתונאי, וקבע כי "עיתונאי אינו יכול להיות שותף אקטיבי לעבירה על החוק שמשמעותה פגיעה בפרטיות". עוד נקבע כי חני נוה, גרושתו של אפי נוה שהחזיקה במכשירים, לא הייתה רשאית להעבירם לצד שלישי, וכי הסכם הגירושין אינו פוטר את הנתבעים.

בריאיון ל"לאשה" במאי 2024, עוד לפני שהחל שלב ההוכחות בתביעה, התייחסה שטייף להליך וטענה: "אני לא גנבתי ולא פרצתי לטלפון שלו, אני רק נתתי שם של מעבדה שיכולה לפרוץ את הטלפונים". היא הוסיפה אז: "אני אפילו מוכנה לשבת בכלא, ממני הוא לא יראה שקל כי אני יודעת שהצדק איתי".

מדינת ישראל חויבה באחריות שילוחית למעשי שטייף, שכן היא עבדתה באותה תקופה בתחנה הצבאית גלי צה"ל, והן חויבו לשלם לנוה, ביחד ולחוד, פיצוי של 450,000 שקלים, וכן הוצאות ושכר טרחה. בנוסף חויבה שטייף בפיצוי של 25,000 שקלים בגין לשון הרע, בשל פוסט שפרסמה בפייסבוק. בסך הכול מסתכם הסכום לכ-600 אלף שקלים. התביעה נגד העיתונאים האחרים שנתבעו נדחתה, בעיקר משום שקיבלו את החומר בתום לב ובלי לדעת על דרך השגתו.

הפסיקה צפויה להיות בעלת חשיבות לגבולות עבודתם של עיתונאים, לשאלת העברת מכשירים ניידים בידי בני זוג או גורמים אחרים, ולהגנה על המידע האישי השמור בהם. התביעה הוגשה בשם נוה על ידי עורכי הדין בעז בן צור, גיא רוה והדר גולדשטיין.

https://www.ynet.co.il/news/article/h1nl86xifl